לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

לפני 6 שנים,

הייתי בן 15. היה זה בחופש הגדול שלפני המעבר לתיכון.

בוש היה נשיא ארה"ב, בוגי היה רמטכ"ל, אריק שרון היה ראש הממשלה וקצב היה נשיא המדינה, בלי א' ובלי כלא. גוש קטיף היה חלק ממדינת ישראל.

חצי שנה לפני כן עשו לנו אינטרנט במחשב בבית, ובפעם הראשונה בחיי יכולתי לגלוש מהבית באתרים ולהכיר אנשים בצ'טים ובפורומים. אז עוד לא היה פייסבוק.

לא הכרתי את המילה "בלוג". בקושי לצ'ט נענע ידעתי איך נכנסים. טוב, נראה לי ש-NANA היתה המילה היחידה שידעתי לאיית באנגלית.

דודו טופז היה הראשון בבידור, מייקל ג'קסון היה מלך הפופ, כוכב נולד היה רלוונטי, ומי שמע בכלל על האח הגדול?

הגובה שלי היה בערך 1.58 ושקלתי 33. היה לי שיער ג'ינג'י עם "שביל באמצע", גשר בשיניים ומשקפיים מספר 3, אותם לא הרכבתי מחוץ לכיתה.

ישנתי באותו חדר עם שמוליק ויוסי ועבדתי במקדונלדס השכונתי.

נעלתי נעלי קט-רגל שחורות של פומה ושתיתי רק מיץ ענבים.

ברזיל היתה אלופת העולם בכדורגל, פלאפון דור 3 היה אולי בחו"ל, תלת מימד היה במדע-טק, במקרה הטוב והדולר היה שווה יותר מ-5 שקלים.

כששאלו אותי אם אני שומר נגיעה עניתי ש"אני לא נוגע בבנות, אבל בנות נוגעות בי".

רציתי להיות רופא, ושיהיה לי כלב בבית.

לפני 6 שנים התחלתי לכתוב את הבלוג.

את הבלוג פתחה בחורה שהכרתי באיזה צ'ט. היא לימדה אותי מה זה "בלוג" ואמרה לי "פתחתי לך אחד, תכתוב שם את השטויות שלך".

עברו 6 שנים.

כמעט 200,000 אנשים קראו את השטויות שלי. שטויות שמתפרסות על 506 פוסטים.

בעצם, השטויות של הבלוגרים הם התחליף לטורי דעות וכתבות של עיתונאים משפיעים. ואני, איכשהו, אחד הבלוגרים המשפיעים.

הלכתי למפגשי "ישראבלוג" והתחלתי לשמור נגיעה.

הכרתי כמה אנשים דרך הבלוג. כמה מהם התחתנו, אחת אפילו הזמינה אותי לחתונה שלה. אחת הפכה להיות חברה של החבר הכי טוב למשך כשנתיים.

עברתי את כיתה י' ואת כיתה יא' ואת כיתה יב'. קיבלתי תעודת בגרות.

הכתיבה בבלוג וההתעסקות ב"חבורת הסטרייטים" גרמו לי להיות הרבה יותר יצירתי ורב גוני ולחשוב לעצמי "למי לעזאזל יש כח ללמוד רפואה?".

הגעתי לגובה 1.75 ואני עדיין נלחם להגיע למשקל 50.

את המשקפיים אני מרכיב כבר באופן קבוע. אחרי הכל אני כבר כמעט מספר 6.

השיער הגיע עד לכתפיים כשלמדתי בישיבת "מרכז הרב", אבל לאחר מכן, כמה ימים לפני הגיוס, גילחתי את הכל.

את הטירונות וקורס החובשים עברתי עם עוד בחורה שהכרתי דרך הבלוג.

זכיתי בתואר הבלוגר השני הכי טוב לאותה שנה של "מעריב לנוער".

הופעתי בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה. אני מחכה שימציאו עוד מדיה שאוכל לתקוע בה את עצמי איכשהו.

התחלתי לשרת כחובש ב"תל נוף", שם משרתות עוד כמה בנות שכבר הכרתי לפני כן, דרך הבלוג כמובן.

אני גר בחדר בבסיס עם מנש, ליאור ואוהד. בבית אני בחדר לבד, כי שמוליק גר עם אשתו, דנה, ויוסי נמצא רוב הזמן בישיבה.

התחלפו ארבעה רמט"כלים, 3 ראשי ממשלה והתחלף נשיא גם לנו וגם לארה"ב.

ישראל התנתקה מגוף קטיף. פרצו שתי מלחמות.

ג'סטין ביבר הוא מלך הפופ, ספרד היא אלופת העולם בכדורגל ובן לאדן מת.

הרבה דברים קרו והשתנו אצלי ובעולם ב-6 השנים האחרונות, אבל הבלוג שלי עדיין חי ובועט.

חוויות מהצבא ומהאזרחות, תמונות, ציטוטים, "אנשים שצריך להשתין עליהם", סרטונים מצחיקים, שירים, סלנגים וביטויים שהמצאתי, SMSים מיוחדים, "פינת הביש-גדא", "פינת הסלנגרוע", "אנשים שצריך לתת להם כיף", "פינת הנוסטלגיה", "דברים שאני חייב לעשות"...

פוסטים מומלצים, ציטוטים בעמוד הראשי של ישראבלוג, לייקים בפייסבוק, כניסה לרשימת הבלוגרים המובילים...

ואנשים נחמדים שמלווים אותי לאורך כל הדרך.

וואללה, שיחקתם אותה!

עכשיו תגידו יפה "מזל טוב" לבלוג שלי. מתנות, לייקים, תגובות וצ'קים על סך 50,000 שקלים יתקבלו בברכה.

(ואם אני לא מגיב, כנראה שלנגדים שיוצאים איתי לאבט"ש החל מיום חמישי אין לפטופ שאפשר להתעלק עליו).

ארי ודרצ'י (זוג עבריינים), יא מניאקים!