יש לי מנהג כזה, עוד מימי קורס החובשים שעברתי לפני שנתיים, לדרוך על כומתאות של חיילים (כן, בכוונה כתבתי "כומתאות" ולא "כומתות", זה עוד מנהג מטומטם מימי הקורס). המנהג הזה נקרא עפ"י כל "חוסר כבוד" והוא עבר שיפורים ושדרוגים מבחינת הדברים הנוספים חוץ מכומתאות שאפשר לעשות להם חוסר כבוד (כל דבר
בעצם) ומבחינת האנשים שאפשר לעשות לחפצים שלהם חוסר כבוד (כל אחד בעצם).
לפעמים זה קצת עובר את הגבול.
צחי, הרס"ר של ירפ"א, ידוע כרס"ר קשוח במיוחד שמחפש להנחיל משמעת קשה ולרתק בכל הזדמנות. הפעם היחידה שראיתי אותו מחייך היתה במהלך קורס הצניחה שלו שהוא קיבל כצ'ופר. בעצם, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו. הוא בא לבקר את המפקדת שלי במרפאה שלנו, ואני בכלל לא ידעתי מי הוא. רק ידעתי שהוא איזה איש קבע שיושב
במועדון שלנו, מחזיק את הכומתה שלו ביד ומלטף אותה (יש לו איזו סטייה נראה לי).
"אפשר את הכומתה רגע?", ביקשתי הכי יפה שאני יכול, והוא נענה לבקשתי והעביר לי הכומתה בחיוך.
הנחתי את הכומתה על הרצפה והתחלתי לדרוך עליה בהפגנת חוסר כבוד ברורה, אל מול חיוכו של צחי שהתחלף בין רגע למבט כעוס.
"מה אתה עושה?", הוא היה חצי כועס- חצי מופתע.
"חוסר כבוד", עניתי לו והרמתי את הכומתה, "מה? מוגזם?"
"מי אתה?", הוא שאל תוך כדי שהוא לוקח את הכומתה מידי ומתחיל ללטף אותה שוב, הפעם עם סיבה.
"יחזקאל", עניתי לו.
"אתה חובש פה במרפאה?", הוא שאל, עדיין מופתע ממני.
"כן", עניתי.
"אתה יוצא לקורס חובשים תעופתיים הקרוב?", הוא שאל.
"לא לקרוב", עניתי, "אבל בעזרת ה' אני אצא לקורס שאחריו".
"אני אדאג שלא תעבור אותו", צחי הטיל את קללתו ואני המשכתי בחיי.
חלפה לה חצי שנה בערך. אני משוטט לי ברחבי ירפ"א, כשעל כותפות חולצתי יושבות צ'ונגיות עם הכיתוב "קורס חובשים תעופתיים".
לפתע אני רואה את צחי, חמור סבר, בודק את פטורי הזקן של אביתר ואיתי, חבריי לקורס הנוכחי.
"מה קורה, צחי?", ניסיתי ללכת על הקצה ולראות אם הוא זוכר את הבטחתו.
"סבבה", צחי חצי ענה-חצי שאל, במבט חצי כועס-חצי מופתע.
"אתה לא זוכר אותי?", התפלאתי.
"לא", צחי ענה.
"מצוין", עניתי והלכתי לעשות חוסר כבוד לכומתאות של אביתר ואיתי.
הוא אפילו לא בדק אם יש לי פטור זקן או שאני סתם לא מגולח.
__________________________________________________________________________________
אז השבוע הראשון מתוך שלושת השבועות של קורס החובשים התעופתיים אשר מתקיים בירפ"א- עבר בהצלחה.
בשונה מימי בין המצרים, ב-3 השבועות הללו אני לא נוהג מנהגי אבלות. ההפך הוא הנכון. ב-3 השבועות הללו אני נוהג להרבות בשמחה.
מדובר בקורס שיש בו רק בונוסים: חומר מעניין, שיפור סימול מקצוע ורמה מקצועית, ניתוק מהעומס בבסיס היומיומי, אוכל מצוין, תחילת כל יום ב-9 וסיומי ב-4 וחצי כשחוזרים כל יום הביתה, ערבים פנויים, אין דיסטאנס, אני הכי פז"מניק (יותר מהמדריכות), חברים חדשים, חברים ישנים מקורס החובשים שלא ראיתי זמן רב, חנוכה בבית ומה לא בעצם?
בקיצור, סוף כל סוף אני מבין איך באמת מרגיש ג'ובניק מטונף!
זו הפעם הראשונה בשירות שלי שאני עושה יומיות, ובאמת שאין לי מושג מה עושים כל ערב בבית.
הגעתי למצב שנדרתי נדר בליבי- כל מה שיציעו לי לעשות ב-3 השבועות הקרובים- אני עושה. יאללה, זורמים על הכל!
בינתיים זה הגיע לבאולינג עם מתן ונריה (עיינו בפוסט הקודם), סרט עם קרני וסבב פאבים בתל אביב עם מנש, ליאור וגיא. נראה לאן זה יוביל אותי בשבועיים הקרובים.
בינתיים אני נהנה מהקורס ומלהיות בבית כל יום:
אמא: "אני אכבס לך עכשיו את כל הבגדים"
אני: "סבבה, אני נכנס להתקלח"
אמא: "טוב, אז אני אפעיל אחר כך את המכונה, כדי שזה לא ישפיע לך על המים"
אני: "סבבה, אז אני נכנס למקלחת"
אמא: "טוב, אז אחר כך אני אפעיל את המכונה, כדי שזה לא יעשה לך מים חמים"
אני: "סבבה, אז אני נכנס למקלחת"
אמא: "טוב, אז אחר כך אני אעשה מכונה"
אני: "סבבה, אז אני נכנס למקלחת"
אמא: "תפסיק להגיד את המשפט האחרון כל הזמן!!!"
__________________________________________________________________________________
כמה אנקדוטות:
-ליאור ואני שאלנו איזו פקידה לגבי מספר החיילים המשרתים בירפ"א. היא לא היתה בטוחה, אבל זרקה משהו בין 400 ל-500. ידענו שזה לא הגיוני, אז שאלנו איזה חייל שעבר לידנו כמה חיילים משרתים בירפ"א. הוא ענה "מאה ושמונה עשרה" תוך כדי שהוא חולף על פנינו. חתיכת תשובה מדויקת. כאילו שאלנו אותו עכשיו מה השעה. טוב שהוא לא
ענה "מחר עבודי משתחרר, אז נהיה מאה ושבע עשרה!"
-חתולה עשתה קקי על המושב שלי בבית הכנסת.
-דיברתי עם הרב החדש של הבסיס וגילינו שהוא מכיר טוב את סבא שלי ועוד כמה בני משפחה. זו היתה יכולה להיות אחלה פתיחת קומבינה, אבל כבר יש לי פטור זקן, אז מה זה עוזר לי בעצם?!
-מנש הצליח לעבוד עליי שבתיכון הוא הרחיב זיאולוגיה.
__________________________________________________________________________________
אתיופי אחד: "אם אתה יכול לארגן גימלים ואני צריך גימלים- אז אנחנו שוחים באותה בועה!"
מנש: "מה הבעיה, אחי? זה לא איזה סיפור מסיני!"
בר: "אתם צריכים לראות אם הפצוע שלכם מגיב סבבה"
אני: "מה זה "מגיב סבבה"? מתלוצץ עם חובשיו?!"
ליהי: "איך יש לכם מפזר חום בחדר? זה לא תקני!"
אני: "אנחנו מטורפים."
המדריכה: "עכשיו תעשו רשימה"
ליאור: "מה רשימה עכשיו? מה אנחנו שינדלר?!"
דין: "תקשיבו, אני לא רוצה להישמע נאצי, אבל..."
ליאור (קוטע אותו תוך כדי מועל יד): "אבל כנסו מיד למקלחת!"
***************
שיהיה אחלה של שבוע, בולשביקים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
