לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

לא קל להיות יס-מן, אנשים.

ביום ראשון הקודם נדרתי נדר, בעקבות 3 השבועות של היומיות שאני עושה עכשיו בקורס "חובש תעופתי", שכל מה שמציעים לי לעשות בזמני הפנוי- אני זורם.

תמיד הייתי בנאדם זורם, שעושה דברים גם על דעת עצמו שמגיעים לפעמים גם לאיבוד דעת. א-מ-מה? כשאתה עושה הכל לפי תוכניות של אנשים אחרים- זה יכול להיות יותר מדי, גם אם הדברים עצמם לא הכי מטורפים.  אנחנו פשוט לא שמים לב לכמה דברים אנשים מבקשים מאיתנו או מציעים לנו לעשות במהלך היום. ופתאום, כשאתה מחויב להגיד "כן" לכל דבר- זה יכול ליצור עומס יתר על הגוף.

ביום שני הייתי אמור לצאת עם קרני בערב. כשעה וחצי לפני היציאה הוא התקשר להגיד שחבר שלו מהצבא חוגג יום הולדת, אז אם בא לי שנדחה את היציאה שלנו לממש מאוחר וגם שאני אבוא לישון אצלו.

הייתי מאוד עייף מאותו יום בקורס, וידעתי שלמחרת צפוי לי עוד יום עמוס, אבל כמובן שעניתי כן.

לאחר כשעה קרני התקשר להגיד לי שחוגגים לחבר שלו מהצבא באיזה פאב בפלורנטין ושהוא צריך נווט, כי הוא בטוח יטעה בדרך. כמובן שאמרתי כן, למרות שאין לי כסף לפאב עכשיו, אני בכלל לא מכיר את הדרך לפלורנטין ואני גם לא מכיר את החברים של קרני.

צלחנו את הדרך, נהננו מהפאב וגם החבר'ה של קרני היו סבבה. נסענו אל קרני, התחלנו לראות סרט אחרי חצות וקמתי מוקדם לקורס. העייפות הצטברה מאוד אבל הצלחתי איכשהו לתפקד באותו יום בקורס.

לפחות הערב יש לי ערב פנוי, כך חשבתי לעצמי, כי מנש בסוף לא יכול לבוא איתי להופעה של אייל גולן בירושלים (כן, גם זו היתה הצעה שלא סירבתי לה), אז אוכל לישון הלילה כמו בנאדם. אבל איך ניוטון אומר? האדם מתכנן תוכניות ואלוקים מצחקק צחוקיות:

"אמא שלי בחו"ל כל השבוע", ליאור הודיע לי חגיגית, "אתה בא לישון אצלי?".

מה קרה שפתאום כולם רוצים שאני אישן איתם?! תשיגו חברה!

"יאללה", זרמתי, למרות שידעתי פחות או יותר שזה יוביל לאן שזה הוביל- יציאה עם אוכל בראשון לציון (הגעתי למסקנה שכולם אומרים "ראשון" ולא "ראשון לציון", אבל בכל זאת אי אפשר לכתוב את זה- "יצאנו לראשון", כי זה לא נכתב כמו שזה נשמע), השתנה בתיכון שליאור למד בו ולימוד של בדיוק 5 דקות למבחן של מחר.

למחרת הצלחתי איכשהו למלא את המבחן. אחרי המבחן זה היה היום הכי פעיל ופיזי של הקורס. לעת ערב, רגע לפני ששחררו אותנו הביתה, כשהרגשתי באמת שהדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה לצנוח על מיטה ופשוט לישון- עמית התקשר.

"חזאליקו!", עמית פתח בנימה מתלהבת, "שמעתי שאתה בבית הערב!"

"כן", עניתי כשאני בקושי עומד על הרגליים, "אני ככה כבר שבועיים ואני אהיה ככה גם שבוע הבא"

"מצוין", עמית התחיל לתכנן תוכניות, "כי אני פה הערב ומחר בערב וחשבתי שכדאי שניפגש"

אוי ואבוי! שוד ושבר! חזיז ורעם! דץ ודצה! אין מצב שאני אתן לו להציע לי עכשיו הצעה שאני לא יכול לסרב לה!

"מחר! כן! מחר זה מצוין! מחר זה נהדר! מחר גם קרני ושוחט פה! נוכל להיפגש מחר! זה יהיה אדיר להיפגש מחר!", התלהבתי להקדים תרופה למכה.

"אוקיי, אז מחר", ענה הג'ינג'י, "אבל גם חשבתי שחוץ מיציאה נעשה גם אני ואתה איזה לימוד לכבוד חנוכה"

"מחר לימוד לקראת חנוכה זה יהיה נהדר!", יריתי, "מחר זה יהיה מצוין! ניפגש אני ואתה, נלמד משהו לכבוד חנוכה ואז ניפגש עם קרני ושוחט ונקרע את העיר!"

סגרנו על לימוד לחנוכה ואז סנוקר ביום חמישי. הגעתי הביתה וצנחתי על המיטה.

בהחלט לא קל להיות יס-מן.

דין: "אם אתה חייב לזרום על כל הצעה, מה דעתך על סקס ופיצה?"

אני: "זה קצת בעייתי..."

דין: "אז בלי הפיצה."

_________________________________________________________________________ 

פינת ה-SMSים:

-"ג'ינג'י שמח זה ג'ינג'י קרח" (הפלס באמרי שפר)

-"חזקוש, אתה נראה כאילו יש לך ריח של טלק, אתה בחור כזה אני מניח..." (ניצן מסיק מסקנות)

-"אני מציע שנתאם חרבון לפחות פעם ביום." (ניצן מציע הצעות)

-"חח חיפשתי אפליקציות תחת השם "שואה ורצח עם" וקיבלתי שומר מסך של בריטני ספירס" (ניצן...)

-"בטוח כמו הגרעין באיראן." (יעקב לא מהסס לרגע)

-"וואי וואי כמה כוסיות יש פה כבר ספרתי 17 רגליים" (מנש בעדכונים מהשטח אחרי כמה כוסות)

-"לפעמים התהום בין הכסאות כל כך עמוק שגם היד הארוכה ביותר לא מגיעה..." (בן ציון באמרי שפר)

-"למה הזמן רץ? כי צ'אק נוריס רודף אחריו." (יוסי מחדד)

_________________________________________________________________________