לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום


כמו שסבא שלי עליו השלום תמיד אמר: "עדיף כוס מיץ ענבים ביד מאשר לקבל בעיטה בישבן מגמדון בית מסורס"

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2012

חיים של בן טולילה!


 

חיילי צה"ל, אפשר להירגע. לא מזלזלים בנו עד כדי כך. רק את הרכבות בראשון בבוקר לקחו מאתנו. את האוטובוסים עוד השאירו לנו.                                                                                                                                                 אם אתם שואלים אותי, העניין ההוא שפורסם שהולכים להקציב לנו מספר נסיעות מוגבל באוטובוסים ואחר כך ביטול העניין, זה היה בסך הכל תרגיל כדי להשכיח מאתנו את הנושא של ביטול הרכבות לחיילים בראשון בבוקר, ולהגיד לאחר מכן: "טוב, לפחות אוטובוסים יש לנו". תרגיל מבריק בהחלט. ואם אתם לא שואלים אותי- אז גם אני לא שואל אתכם, נבלות.

 

אז יש לי כמה אופציות איך להגיע לבסיס ביום ראשון הקרוב:

 

אפשר אולי לקחת טרמפ עם דנית, שלישת הבסיס, קצינה בדרגת סרן, שאני אף פעם לא יודע אם היא אוהבת אותי או שונאת אותי או שפשוט לא אכפת לה ממני, פשוט כי היא תמיד עם הפרצוף תקוע במחשב. לפעמים אני בא להציק לה ולגרום לה להוריד את העיניים מהמחשב, אבל היא לא עושה את זה. לדעתי היא תתחתן עם מישהו דרך הסקייפ.                                                                                                                                                      בכל מקרה, אני לא יודע אם היא תיתן או לא תיתן לי טרמפ, במיוחד אחרי שירדתי עליה (זה היה אחרי שיעקב, נהג האמבולנס החדש שלנו, דפק לה את האוטו).                                                                                                      אני: "נשים לא צריכות לדבר...הן צריכות לשתוק ולהתרכז בלהכין לנו אוכל ולהעביר וויש"                                                                                                                                               דנית:"איזה חצוף                                                                                                                                        אני: "אתן כל כך נזק, שאפילו כשאתן לא נמצאות בתוך האוטו-הוא עדיין עושה תאונה"                                                                                                                                                    דנית: "או שזה בגלל שהנהג שלכם מטומטם!"                                                                                              אני:"או שזה בגלל שנשים לא צריכות לנהוג!"

 

האופציה השנייה היא לנסוע באוטובוסים. אבל בגלל שיש שתי הסעות בוקר מהתחנה המרכזית, ואת ההסעה הראשונה אני בטח אפספס, סביר להניח שאעלה על ההסעה של הנהג הנאצי. לא אני בחרתי לו את הכינוי הזה, אבל הצחיק אותי שדווקא ביום השואה, משום מה, לא נתנו לו אישור כניסה לבסיס.                                                                                                                                                          זו היתה אופציה טובה בעבר, כשהיה לי אוטובוס ישיר למרכזית, ויואל היה יושב איתי באוטובוס, והאוטובוס היה נכנס לבסיס ומגיע כמעט עד המרפאה. היום אני צריך לכת לעזריאלי בשביל אוטובוס ישיר למרכזית, יואל יצא לאזרחות אחרי חודשיים בכלא והאוטובוס כבר לא נכנס לבסיס, ספק אם בגלל הנהג הנאצי וספק אם בגלל האבטחה הכבדה יותר שעשו לנו לבסיס. מה שבטוח- עדיף כבר לקחת טרמפ, גם אם זה טרמפ עם אישה.

 

האופציה השלישית היא להתעתק מהבית שלי ישירות לבסיס. זו האופציה המועדפת עליי, ואני כרגע בתהליכי תכנון של המבצע. תאחלו לי הצלחה.

                                     

__________________________________________________________________________________ 

 

 

גלעד שליט, כך פורסם, פתח לעצמו פייסבוק. אני מתנצל, אבל לא יכולתי להתאפק עם כל הבדיחות.



 

הסטטוס הראשון של גלעד שליט: "אוכל בננה".

הסטטוס השני של גלעד שליט: "אוקיי, נקודה ירוקה זה אומר שהבנאדם מחובר...אז מה נסגר עם הפרח הירוק?"



 

הוספתי את גלעד שליט לפייסבוק והוא אישר אותי. רק לאחר מכן התברר לי שזה היה חשבון מזויף. לי ולשבח היה הרבה מה להגיד על העניין:




 

__________________________________________________________________________________ 

 

 

אני לא אוהב אבוקדו. אני גם לא שונא אבוקדו, פשוט מעולם לא אכלתי אבוקדו. לא יודע למה, אולי בהתחלה סלדתי מזה, אבל עכשיו אין לי סיבה לסלוד מזה. אני כבר ילד גדול. ובדיוק בגלל זה אני לא מתכוון לאכול את זה. אם הגעתי כמעט לגיל 22 בלי לאכול אבוקדו- כנראה שאני יכול להסתדר מחיים בלי אבוקדו. יש מספיק ירקות ירוקים, יש מספיק דברים שאפשר למרוח על הלחם ויש מספיק דברים שאני יכול לעקוץ מהמטבח (למרות שאם תבקשו ממני, אני אעקוץ לכם בכיף אבוקדו הכי טריים שיש, אבל אני לא מתכוון לאכול את זה).

אז זהו. אני, את הרומן שלא היה לי עם אבוקדו, בהחלט סיימתי.

 

__________________________________________________________________________________ 

 

 

בדיקות שמיעה במרפאה שלנו:

 

~חיילת גרמניה נכנסת לתא ושמה את האוזניות~                                                                                                                                                        החיילת הגרמניה:"מה עושים?"                                                                                                                    אני: "בכל פעם שאת שומעת צפצוף-סמני לנו עם היד, אבל לא עם מועל יד!"

 

~חיילת יפה נכנסת לתא ושמה אוזניות~                                                                                                         ליאור (לוחש לי): "מה אתה אומר, הבדיקה שלה תהיה תקינה?"                                                                         אני: "לא"                                                                                                                                              ליאור: "היא תבוא לפה לבדיקה נוספת?"                                                                                                        אני: "כן"                                                                                                                                                ליאור: "סבבה."               

 

__________________________________________________________________________________ 

 





 

שבת שלום, ילדים פוטים!

נכתב על ידי , 20/1/2012 12:58  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



326,334
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , האופטימיים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרמוז מלך הקופים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרמוז מלך הקופים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)