לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

בילוש: "חזקוש, זהבה מתה"

אני: "אני יודע"

בילוש: "תבכה!"

נראה לי שבילוש תבכה יותר כשאוגי, האוגר שלה, יגיע לגיל מאה ועשרים ויפסיק להסתובב על הגלגל שלו באמצע הלילה. טוב, בעצם, כל דמעה שהיא תוריד עליו (ואני בטוח שהיא תדמע ממותו הטרגי) תהיה יותר ממה שהיא או כל אחד מבני ביתי בכה על זהבה. וזה מוזר, כי אנחנו אוהבים את זהבה ואני מכיר אותה כל החיים שלי, והיא תמיד הביאה לנו חפיסות שוקולד "פרה" בערבי חג, והפיליפינית שלה, סיסי, תמיד שמחה להיות גויה של שבת שלנו כשהיינו זקוקים לה (איך הם לא תעצבנים מזה? לפי דעתי היטלר התחיל לשנוא יהודים כי הוא גר ליד איזו משפחה יהודית והם כל הזמן סינג'רו אותו בשבתות שיהיה גוי של שבת שלהם).

אבל עכשיו, כשהיא מתה, זה לא ממש מזיז לנו. הצער היחיד שההורים שלי הרגישו מזה היה לנסוע בשישי בבוקר ללוויה שלה, והצער היחיד שאני הרגשתי מזה היה להיתקע מחוץ לבית כשכל השכנים שיש להם מפתח לבית שלנו הם או בלוויה של זהבה או זהבה (קרי- מתים). אף אחד מהם, אני מניח, לא בכה מהמוות שלה זהבה, והיא היתה השכנה שכולם אהבו.

את הנכדה שלה הכרתי דווקא דרך האינטרנט, למרות שהיא היתה נמצאת מדי יום בדירה מעליי.

מעניין איך היא מרגישה עכשיו, ומעניין מה יעשו עכשיו עם סיסי, הפיליפינית שלה.

מעניין אותי גם מי יבוא להשכיר את הדירה שלה, עכשיו כשהיא ריקה ונוחה ומוכנה לכל החפץ לגור בפרברי תל אביב.

בילוש (בוכה): "תולי אמר שהוא יהרוג את אוגי כשאני לא אהיה פה!"

אמא: "תפסיקי כבר! זהבה מתה ואת בוכה על אוגי?!"

 ______________________________________________________________________________

דברים הומואים במיוחד שקרו לנו במרפאה:

-מנש ביקש שאביא לו ציפית חדשה לכרית. החלטתי להפתיע אותו באחת מושקעת במיוחד:

הוא דווקא התלהב. אפשר להגיד שזה עלה על כל הציפיות שלו. 

-בחור מהבסיס הגיע למרפאה אחרי שהחליק בשלולית בוץ. נתתי לו להתקלח במקלחון שלנו, אבל האהבל הצליח להרטיב שם את הבוקסר שלו, אז נתתי לו בינתיים את התחתונים שלי.

למחרת הוא בא לקחת בחזרה את הבוקסר הרטוב שלו ולהחזיר לי את התחתונים שלי... תודו שאם לא הייתם קוראים את תחילת הסיפור זה היה נשמע ממש ממש רע (לא שעכשיו זה הכי קביל בעולם, אבל מילא).

-היה לנו שבוע עמוס במיוחד. הגענו למצב שיש במרפאה גם את כל החובשים (ליאור, גיא ואנוכי), שני נהגי האמבולנס (מנש ויעקב) ועוד מדריך רפואה (דין), מה שגרם לכך שישנו במרפאה הכי הרבה גברים שישנו בה אי פעם.

בשלב מסוים ראיתי את גיא מורח לק לתמר, באותו זמן מנש שוכב על הכרית עם מצבי סיסי הנסיכה ודין מספר על כך שרקד בלט בילדותו. הבנתי שהיחיד שנורמלי אצלנו זה יעקב, וגם הוא אתיופי...

כדי להוכיח את גבריותנו, החלטנו ללכת קצת מכות בחדר.

משום מה, כשמעיין צילמה אותנו, זה לא היה נראה יותר מדי טוב:

_______________________________________________________________________________

פינת ה-SMSים:

-"איזה שני בתים ומסאז' שבדי" (אור בבקשות יוצאות דופן).

-"בוא נקנה כמה חטיפים ונעשה מסיבת כיתה אצל שוחט" (קרני ברעיונות יצירתיים לבילוי סופ"ש).

-"לצ'אק נוריס יש אפוטרופוס לעריות." (עמית, הנשוי הטרי)

-"האמת שלא להיט, אני די חלשה ומעפנה (יותר מהרגיל)" (אדווה חולה).

-"מאיפה?? הסוס שלי במוסך..." (מתן מתחמק מלתת לנו טרמפ)

-"צא החוצה, גם ככה זה שירת נשים" (עמית מתקשר אליי באמצע טקס בבסיס).

-"ולא נאה לך לישון על ספסל ברחוב כמו אחרים בלי בית, אה פינוקי?" (קרני בתגובה לכך שאני תקוע בלי בית ומבקש לישון אצלו).

-"אז מה אתה רוצה להגיד שבן גוריון לא היה נותן בראש?" (אלירן הגיע למסקנה שאנשים עם זקן הם יותר מיניים).

-"אני: אחחח! למה תמיד המים במטבח רותחים?! דוריאן: הם לא, אתה סתם מגזים אני: מה מגזים? זה רותח! עמלק לא היה נוגע בזה!" (מתן ודוריאן בשיחות של זוג טרי ודפוק במיוחד).

-"כמה צדיקים צריך כדי להחליף נורה? אפס, מלאכתם נעשית בידי אחרים." (קרני מפציץ)

-"צריך להשתין על אנשים שבאים לשבת לידך באוטובוס בתחנה השנייה, כשכל האוטובוס ריק." (מתן...מסכים איתו לגמרי!)

______________________________________________________________________________ 

~מספרים בדיחות שואה ברצף~

רחלי (מצביעה לשמיים): "שקט! הניצולים שומעים אותנו!!!"

אוהד (בהתקף שביזות על השירות הצבאי שלו): "נמאס לי כבר לראות כל היום נשיונל גאוגרפיק! אני כבר מכיר את כל החיות בעל פה, יודע איך קוראים למפיק, איך קוראים לצלם, איך קוראים לזברה...נמאס!"

****************

ועכשיו ברצינות

מזל טוב להדסה שחוגגת יום הולדת 22 וכוססת ציפורניים לקראת החתונה עם נריה.

חלה חודש, יא בנתיז!