ביום ראשון הקודם קמתי ב-5 בבוקר אחרי שינה קצרה ביותר שגרמה לי להתקף
מיגרנה ולהתקף שביזות יום א' שלא היה אפילו לאלוקים בערב הראשון שלפני בריאת
העולם.
עליתי לקו הישיר לבסיס מהתחנה המרכזית, משתדל לא לנשום יותר מדי ליד
הסודנים, שלא אדבק באיזו חצבת (אתם יודעים איזה מפחיד זה לעלות בתחנה המרכזית ב-6
בבוקר ולרדת קרוב לקריית מלאכי, גם אם אתה לא מזכירה של איזה איש ציבור?).
באתי לתפוס את המושב האסטרטגי ביותר מבחינת כיוון השמש, המרחק המושלם
בין שתי הדלתות והצד המושלם מבחינת מיקום התיק ומיקום האנשים שיושבים מלפני, מצדדי
ומאחורי (מוכנים או לא-אני מגיע!), אבל אז הנהג, שמשום מה לא היה הנהג הקבוע, אמר
לי שהוא חדש ולא מכיר טוב את המסלול, הוא שאל אם נוכל לכוון אותו.
רק שבוע קודם לכן שוחט סיפר לי שזה קרה גם לו, שנהג אוטובוס אמר לו
שהוא לא מכיר את המסלול והוא צריך הכוונה, ואכן שוחט הדריך אותו כל הדרך, עד שהיה
צריך לרדת בתחנה שלו, שם הנהג צחק עליו ואמר לו שהוא מכיר מצוין את המסלול והוא
סתם הסתלבט עליו.
מאז, שוחט לא מאמין בנהגי אוטובוס, והוא טוען שאין כזה דבר שישלחו נהג
אוטובוס לקו שהוא לא מכיר, ושזה יהיה כמו לשלוח אותי להיות חובש בלי לעבור קורס
חובשים.
אני, מטבעי, בנאדם מאמין, ואני חושב ש"טבילת אש" זו שיטת
לימוד מצוינת, ולכן אשמח לעזור לנהג החדש"צ ולהדריך אותו (למרות שלדעתי לסמוך
על ג'ינג'י יותר מעל GPS זה לא חכם במיוחד).
נסענו שמחים וטובי לב, מפטפטים ומעבירים דאחקות על החיים...סתם, לא.
היינו שבוזים ועייפים והטעיתי אותו לפחות 5 פעמים, ובכלל, אין מצב כזה לפטפט
ולהתחיל שחנ"שים עם נהג אוטובוס כמו שאתה עושה עם נהג מונית. יש יותר מדי
אנשים מאחורה, והוא צריך להיות יותר מדי מרוכז, וגם יש דיסטנס כזה ביניכם, כשהוא
יושב על הכיסא הגדול שלו ואתה בכיסא מאחורה ליד איזה סודני. זה לא כמו במונית
ששניכם שווים, על מושב באותו גודל, מקבילים אחד לשני, עם אותו יעד ואותה דודה להישאר
ערניים ולהעביר נסיעה כמה שיותר נעימה וחלקה.
בכל מקרה, בסופו של דבר הגענו לבסיס והנהג נסע לכיוון התחנה האחרונה
שלו, עמוק בתוך הבסיס, רחוק מהמרפאה.
"נהגוס", פניתי אליו, "אני חושב שהבאתי אותך עד הלום,
מגיע לי לקבל איזו תחנה ספיישל באזור המרפאה, מה אתה אומר?".
וואללה, עבד!
שתי מסקנות שלי מהסיפור:
-שוחט לא תמיד צודק, לא משנה כמה הוא מתווכח על כל דבר ושולף את
הגלאקסי שלו כדי להוכיח מויקיפדיה שהוא צודק- בכל זאת שווה להתערב איתו על מגנום
ולקוות לניצחון מתוק.
-עכשיו אני יכול להגיד שאני כל כך פז"מניק שאפילו הספקתי לחפוף
את הנהג החדש של האוטובוס לבסיס.
_________________________________________________________________________
פינת הביש גדא:
והשבוע, ספיישל בישי גדא על גלגלים:
רציתי לקחת עם ניצן טרמפ מהבסיס לצומת ביל"ו.
בדיוק כשבאנו לצאת, גילינו שיש חפץ חשוד בש"ג ויש עוצר יציאות
מהבסיס.
לקח זמן עד שפתחו את הש"ג השני, לשם יצאנו מיד כשיכולנו, וכמובן
שבדרך המנחוס המשיך והאוטו פשוט נתקע בלי שום סיבה ברורה ועצר באמצע הכביש.
בכוחות מיוחדים, הצלחנו לסדר את הבעיה והמשכנו בדרכנו, כשבכביש ביציאה
מהבסיס חתך אותנו רכב וכמעט ריסק לנו את החיים.
"טוב, חייבים לקרוא תפילת הדרך!", אמרתי לכל הנוכחים באוטו,
"אחרת לא נגיע הביתה היום".
קראתי בקול את ברכת הדרך, ממש שניות ספורות לפני שהגענו לצומת
ביל"ו. ניצן היתה עסוקה מדי בלענות "אמן" ושכחה לעצור לי בתחנה. רק
אחרי שצעקתי לה 3 פעמים לעצור היא עצרה את האוטו באמצע כביש מהיר והורידה אותי
בשוליים.
עם המנחוס שהיה לנו, הייתי בטוח שאיזה אוטו ידרוס אותי וישאיר אותי
מעוך על השול (וואי, פעם ראשונה בחיים שלי שאני כותב את המילה "שול",
אני מתרגש!). אבל לא, בסוף נשארתי בחיים איכשהו.
אבל מילא הסיפור הזה,
ביש הגדא של השבוע הוא שוחט, שגנבו לו לפני כמה ימים את הקטנוע.
אני יודע, הכל לטובה והעיקר הבריאות, אבל אם הוא היה מתרסק עם הקטנוע
שלו כמו שרוב רוכבי הקטנוע נוהגים לעשות, לפחות הביטוח היה משלם לו על זה.
טוב, אי אפשר לאכול את העוגה ולרקוד עליה בשלמותה בשתי חתונות.
_________________________________________________________________________
ביום שישי שיחקתי לראשונה בחיי טניס.
כמה מסקנות:
-עד היום חשבתי שטניס זה משחק לחננות שלא יודעים לשחק כדורגל. היום
אני בטוח בזה.
-גרסא יותר אטומה של מה שכתבתי במסקנה הקודמת (עפ"י אוהד):
"טניס זה סתם העתקה של פינג-פונג, רק בלי שולחן...זה לא ספורט! מטקות חוף ים
זה ספורט!"
-מי שהמציא את המשפט "חבר זה לא קיר", כנראה תמיד מצא בנאדם
לשחק איתו טניס.
-בכלל, ב"ספורט הלבן" הזה יש יותר מדי קונוטציות מיניות.
-אם אתה ג'ינג'י אשכנזי, אל תשחק טניס במגרש פתוח בשעה 3 בצהריים ביום
שרבי.
_________________________________________________________________________
"המילה האחרונה"- חידושי
מילים- מחפשים שם לטקסט שעל הכריכות האחוריות של הספרים:
-המילה האחורית
-עיסתו של נחתום
-סופר-סתם
-בוקי נאה
_________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________
אני: "ידעת שמקסים סיים את הלימודים בגיל 16 ברוסיה וקיבל
מדליה?"
אוהד (שנפלט מהלימודים): "גם אני סיימתי עם הלימודים בגיל 16,
ואז מצאתי איזו מדליה ברחוב ולקחתי אותה הביתה."
אני: "אתמול אכלתי סנדוויץ' עם טונה לראשונה בחיי"
אבא: "מלאה"ת"
אני: "מה?"
אבא: "מעניין לי את התחת."
אבא: "אתה יודע שאתה היחיד בבית שמתקלח בלי זרם?"
אני: "אני הולך נגד הזרם."
אני: "אבל זו גניבה"
ליאור: "נו, ו....?"
אני: "ואסור לגנוב"
ליאור: "איפה כתוב בתנ"ך שלך שאסור לגנוב?"
***********
שבוע טוב, זאטוטים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
