ההורים שלי לא ידעו מתי אני משתחרר מהכלא. ולא בגלל שהם לא התעניינו,
חס וחלילה. נהפוך הוא. לא היה יום שבו אמא שלי לא דיברה איתי בטלפון הציבורי
מהמחלקה בכלא ושאלה מתי אני חוזר ומתי אפשר לבוא לבקר. אם בטעות לא התקשרתי יום
שלם- היא היתה מפעילה את קצין העיר והקמצ"ר (קצין משטרה צבאית ראשי) והיה חסר
רק שתבוא עם שופל לכלא ותחלץ אותי.
כשנודע לי על קיצור בטוח שאני מקבל למאסר, והיו עוד שמועות לאפשרות
לשחרור מודם ביום רביעי, החלטתי להודיע בבית שאני מגיע הביתה ביום ראשון, בשעה
שבמקרה הגרוע אני בעצם מגיע ביום שישי שלפני. רציתי לבוא הביתה כהפתעה לשבת.
אמא החליטה להקשות עליי את ההפתעה ורשמה אותה, את אבא, את סבתא ואת
האחים הקטנים לביקור ביום רביעי, ביום שבו אני אולי אקבל בו שחרור מוקדם. ממש לא
התחשק לי לצאת הביתה כשהמשפחה שלי הרחיקו לכת עד עתלית כדי לבוא לבקר אותי לחינם
ולהרוס לי את ההפתעה. ידעתי שאני חייב איכשהו לעצור את המשפחה שלי מלבוא לבקר.
אז עבדתי עליהם שבמקום הביקורים, לוקחים את האסירים ביום רביעי לסיור
בגנים הבהאים בחיפה.
איכשהו הם קנו את זה...
אני: "אח שלי שלומד בישיבה, אחי הנשוי ואשתו ואני, מתכוונים ביחד
לבוא הביתה ביום שישי ולהפתיע את ההורים שלי שהגענו לשבת"
משה: "אבל אז לא יהיה לך צלחת"
אני: "מה ז'תאמרת?"
משה: "אתם אשכנזים, אצלכם האוכל ממסופר, לא?"
אני: "אחי הגדול ואשתו יכנסו ויגידו "הפתעה, באנו
לשבת!", ואז אחי יחזור מהישיבה ויגיד "הפתעה, באתי לשבת!", ואז גם
אני אכנס ואגיד "הפתעה, הגעתי לשבת!"
דמארי: "ואז אמא שלך תגיד: הפתעה! אין אוכל!"
*************
לצאת מהכלא היה כיף חיים.
פתאום העולם נראה מגניב יותר, האנשים יפים יותר, האוכל טעים יותר,
המיטה נוחה יותר. הרשתי לעצמי להוציא הרבה כסף, אחרי 22 שבהם הכלא מימן לי סיגריות
שמימנו לי "חומי" וחטיפים.
פתאום כולם פינקו אותי, משל הייתי גלעד שליט. כבר הגעתי למצב שבו אני
מחכה לטלפון מידיעות אחרונות שאכתוב להם טור על קקי בעיתון סוף השבוע.
ההורים שלי קנו פיצות והחבר'ה הזמינו אותי במוצ"ש לארוחה טובה ב"בלאק".
אני: "אני מעדיף לראות "הדיקטטור"...כל תקופת המאסר
שלי פנטזתי על הרגע שבו אצא מהכלא ואראה את הסרט הזה"
קרני: "אוקיי, נלך לדיקטטור...וזו הפעם האחרונה שאתה משחק על
הקטע הזה שישבת בכלא כדי להרוויח דברים!"
_________________________________________________________________________
פינת רגעי הארה:
מספר רגעי הארה שגרמו לי להבין שאני מוקף בחבורה של חנונים:
-ליאור: "אם אני נועל סנדלי שורש בריבוע, אז בעצם אני נועל סתם
סנדלים!"
מקס: "זה לא סתם סנדלים, זה ערך מוחלט של סנדלים!"
-אני: "איך אתה לא יודע את זה? זה בסיסי!"
ליאור: "זה לא חומצי?"
-ניצן: "הבורקסים הם בחזקת חלבי"
גיא: "הם לא בריבוע?"
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך להשתין עליהם:
-אנשים שרואים אותי ואומרים "השתחררת מהכלא?"
לא, חפרתי עם כפית באדמה ונמלטתי...
_________________________________________________________________________
-שנה וחצי אחרי אסון הכרמל, מבקר המדינה הוציא דו"ח של מעל 500
עמודים על ההתנהלות של מוסדות ומשרדי המדינה והממשלה סביב האסון.
כאילו, באמת יש מישהו שיושב וקורא את כל הדו"ח הזה? ברצינות
עכשיו. אפילו הספרים הטובים ביותר בעולם, אם אני רואה שהם יותר מ-500 עמודים, אני
חושב 9 פעמים אם להתחיל לקרוא אותם.
הוא כאילו כתב רומן או ספר מתח שמבוסס על אירועי אסון הכרמל?
מה יש לכתוב על זה פאקינג 500 עמודים?!
יש מצב שאיזה מבקר ספרים ישב ויקרא את הדו"ח ויכתוב בביקורת שלו:
"חופר מדי, 2 כוכביות בחסד"?
ואם כבר היה אסון נוראי שבו נשרפו כל כך הרבה עצים, לא חבל להרוס עוד
עצים על הדו"ח המטונף של מבקר המדינה?
-אפרופו אסון הכרמל והפאדיחות של מערך הכבאות.
הכבאים המסכנים מקבלים משכורת גרועה וחוסר הערכה גמור. הם טוענים
שבארץ משתינים עליהם. הם לא מבינים שבסך הכל מעבירים אותם קורס בכיבוי צופים.
-ובלי קשר, אני חייב להגיד שהגעתי למסקנה שהסדרה GLEE היא יותר מדי הומואית, אפילו בשביל נשים.
-לאחרונה אני מרגיש לא אשכנזי מספיק, בגלל שלא הייתי במסע לפולין. החלטתי
לצאת ל"מסע החיים" ב-GOOGLE EARTH. אבל
למרות הכוונות הטובות, ואחרי שעות של טיולים ברחבי פולין, לא הצלחתי למצוא שום מחנה
השמדה.
גוגל, אתם מכחישי
שואה נאצים!
-השבוע הייתי צריך לקחת מבי"ח תל השומר מכשיר "הולטר
אק"ג" שמחובר אליי 24 שעות ובודק את פעילות הלב שלי. כדי לא להתברבר
יותר מדי עם אוטובוסים על הבוקר, החלטתי לקחת אופניים ולנסוע הלוך חזור מהבית. מה
שלא לקחתי בחשבון זה שלא נסעתי באופניים בערך 7 שנים (ואין לי בכלל אופניים, אלו
האופניים של תולי) ושזה לא כל כך חכם למדוד את פעילות הלב כשאתה רוכב על אופניים
כזה מרחק.
בסופו של דבר צלחתי את הנסיעה הארוכה בכבישים המהירים, וחוץ מביצה אחת
שהתרסקה לי (כשנתקעתי בעמוד, דווקא בתוך שטח בית החולים)- הלב ושאר אבריי הגוף
שרדו את הנסיעה.
_________________________________________________________________________
אני: "אתה בא להשלים מניין?"
ז'ניה: "עשיתי בגרות בתנ"ך, זה מספיק."
~יוסי דוחף לי כוס מלאה במים לכיס~
אני (בכעס): "מה אתה עושה?!"
יוסי: "אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו!"
*************
אז...את מי רואים הערב בלילה הלבן?
שבת שלום, טוסיקים מנוגבים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
