זה השבוע שלי בבסיס, ואני כמעט נטול אינטרנט, אבל החלטתי בכל זאת לעשות עדכון קטנטן, כי כנראה שכשאחזור הביתה לא אוכל להשתמש במחשב כמה ימים. בעדכון הבא תבינו למה. מדובר במשהו משמעותי.
בינתיים, הנה העדכון הקטנטן:
מנש: "ראית בסוף שלומפר?"
אני: "שלומפר?"
מנש: "נו, הסרט ההוא שרצית לראות"
אני: "אההה לופר!!!"
~רואים בסרט מישהו שהכינוי שלו הוא "מוריד הגשם"~
קרני: "מעניין אם הוא גם משיב הרוח."
********************
לא הלכתי לספרייה השכונתית משהו כמו 4 שנים.
מאז שאני זוכר את עצמי, עובדות שם שתיים-שלוש ספרניות, לכולן קוראים נורית (סתם, לא באמת, אבל אני קורא להן נורית, כי אני לא זוכר את השמות שלהן, ונורית זה שם של ספרניות) ועד היום שום דבר לא השתנה, לא במראה שלהן, לא במלתחה שלהן, לא בעבודה שלהן ולא במשקפיים שלהן.
החלטתי השבוע לחזור לספרייה לחדש את המנוי שלי, כי עכשיו יש לי הרבה זמן לקרוא.
בפעם הקודמת שחזרתי לספרייה אחרי שנים שלא ביקרתי שם, הנוריות זכרו אותי. הן אמרו "הו, ישורון איך גדלת!", וחייכו, אבל אני עמוק בפנים הרגשתי אשם. הרגשתי כאילו הן מאוכזבות ממני שאני כבר לא מגיע לקחת ספרים, והן בטח חושבות לעצמן שאני מבזבז את הזמן שלי על סמים, או גרוע יותר- על טלוויזיה!
מסתבר שכל הזמן הזה היה לי מנוי בתוקף, ואחים שלי הזמינו עליו ספרים.
הנורית שישבה בקבלה אמנם לא התלהבה לראות אותי חוזר לספרייה כמו בפעם הקודמת, אבל היא ידעה שאני הוא בעל הכרטיס שנושאת אחותי.
לידה ישבה נורית חדשה ושיחקה בסמארטפון שלה. כנראה החליפה את הנורית הראשית.
טוב, אולי בכל זאת יש דברים שמשתנים שם בספרייה.
**********************
הגעתי לצומת שליד הבסיס וקלטתי ים של שוטרים צבאיים.
מאז הכלא, אני כבר לא מחבב אותם כמו שחיבבתי אותם פעם (דרך אגב, מעולם לא חיבבתי אותם).
פחדתי שהם יתנו לי תלונה על כתמי הצבע האדומים שיש לי על מכנסי הא' ואני לא טורח להחליף כבר חודשיים בגלל ש-א. אין לי כח, ב. זה מצחיק אותי ששואלים אותי מה זה הכתמים האלה ואז אני עונה שאני במחזור.
ניסיתי להסתיר את הכתמים עם התיק והלכתי ליד המנאייקים בשלווה.
"בוקר טוב", עצרה אותי מנאייקית אתיופית, "תראה לי בבקשה חוגר, דיסקית ופטור זקן".
קקי קדוש! שכחתי מהדאגה העיקרית שלי צריכה להיות הפטור זקן שאיבדתי!
"אוי, זה יקח לי כמה דקות", אמרתי לה ושלפתי מהכיס סטפה של מסמכים. אין לי מושג איך כל אלה הגיעו לשם, אבל זה בא בטוב.
התישבתי על המדרכה והתחלתי לפרוש את כל השלל, לפתוח מסמך מסמך ולבדוק באותיות הקטנות אם זה לא בטעות פטור זקן.
הכל היה שם! שטרות של כסף, כרטיס מההופעה של רד הוט, טישו, אישור דרגה, פנקס רציפות תפקודית, פטורים מהכלא, פטור שזייפתי בתוכנה הצה"לית מניגוב של הישבן, רשימות להזמנת פיצה ועוד ועוד.
"עזוב, אתה יכול ללכת", התיאשה ממני המנאייקית.
איך לעזאזל היא לא אמרה כלום על כתמי הצבע האדומים? רציתי לספר לה את הבדיחה על המחזור!
********************
כשמנש רוצה ללכת לשירותים הוא אומר "יש לי קציצות, אני הולך להוציא אותם".
מאז, קשה לי לשמוע את המילה "קציצות" בלי לחשוב על קקי.
על הספר "קציצות" של אילן הייטנר שמעתי מנריה, והחלטתי שהגיע הזמן לקרוא אותו.
"קציצות, יש לך?", שאלתי את הספרנית וצחקתי מתחת לשפמי.
"אני זוכר שהיה לנו קציצות", אמרה הספרנית, "בוא נבדוק אם יש לי".
הספרנית פנתה לחפש במאגר הממוחשב את הספר, ואני צוחק לי בשקט.
"זה ממש מוזר", היא אמרה תוך עיון במאגר, "אני זוכרת שהיה לי קציצות, וגם כתוב פה באמת שיש לי"
"אבל לא ראיתי פה קציצות", המשכתי לצחוק בלי שהיא הרגישה.
"אני חושבת שמישהו לא החזיר לי את הקציצות", היא אמרה, "אני ארשום לי שאתה מעוניין בקציצות, אני אבדוק מה קורה אם עניין הקציצות הזה ואודיע לך מה קורה".
לא יודע איך היא לא שמה לב לאיך שאני מתפוצץ מצחוק...
*********************
"תקנה מנה בשרית", אמרתי לאביה בטלפון, בדיוק כשהוא נכנס לחנות של מנות חמות מוכנות.
"אבל איזו מנה בדיוק?", אביה שאל, "יש פה הרבה סוגים"
"מה למשל?", שאלתי.
"יש פה רצועות עוף, בקר ברוטב, קבבים, נקניקיות, פרגיות, סטייקים, יש פה כל מיני..."
"תיקח בשר", עניתי לו, "כי אני אטגן חזה עוף"
"מה זאת אומרת בשר?"
"זאת אומרת שלא עוף..."
"כן, אבל מה זה אומר בשר? יש כל מיני סוגים"
"לא משנה איזה סוג! העיקר שיהיה בשר ולא עוף, כי עוף אני כבר עושה"
"אתה עושה עוף עוף? פולקע כאילו?"
"לא פולקע! אני מטגן חזה עוף!...מה זה משנה בכלל?! אני עושה עוף, אתה קונה בשר"
"אבל איך אני אדע איזה בשר לקנות בדיוק?"
כמעט התייאשתי ממנו.
"תקשיב", הסברתי לו לאט לאט, "תכנס לחנות ותבקש מהם בשר של חייה שעשתה פעם 'מוווו' או 'מהההה', סבבה? אני אדאג להכין משהו ממשהו שעשה פעם 'קוקוריקו', אתה דואג ל'מווו' או ל'מההה', ברור?"
"סבבה."
***********************
יש לנו בבית הכנסת זוג זקנים שהם חזנים חובבים. כשהם עולים להתחזן בבית הכנסת, מאז שאני זוכר את עצמי, אני ואחיי כינינו אותם "צמיד השיניים התותבות".
יום אחד אני נכנס לפייסבוק ומגלה שמישהו עשה שיתוף לשיר מטומטם שהעלתי עם אחי, שלומי. הבנאדם שעשה שיתוף לא היה מהחברים שלי, אלא מהחברים של שמוליק, אחי הגדול, שגם שיתף את הסרטון.
נכנסתי לפייסבוק שלו אותו אלמוני וחשכו עיניי. מסתבר שהבנאדם ששיתף את הסרטון שלנו וכתב "בהצלחה!!!" היה אחד הזקנים מצמד השיניים התותבות.
שעה צחקתי מכמה שזה הזוי שהבנאדם שיתף שיר מטומטם שלי בפייסבוק, ובכלל, מזה שלבנאדם בן 80 יש פייסבוק והוא חבר שלי שמוליק.
החלטתי לבקש ממנו חברות, בשביל הצחוקים.
כעבור שבועיים קלטתי אותו בבית הכנסת, ואז נזכרתי בכל הקטע עם הפייסבוק, ונזכרתי גם שהוא לא אישר אותי. פתאום זה קצת הפסיק להצחיק אותי. אם בנאדם בן 80 חובב חזנות לא מאשר אותי בפייסבוק, כנראה שהמצב שלי באמת על הפנים.
**********************
-מנש: "תחשוב על משהו, לך תמיד יש שפנים בשרוול!"
~מדברים עם איש קבע אתיופי~
ליאור: "בואנה, ה****** הזה, כמה שחור ככה צהוב"
אני: "הוא ממש ביתר ירושלים."
~חוגגים יומולדת~
הדס: "תן לו איזו ברכה לכבוד היומולדת"
אני (מרים צ'ייסר וויסקי): "ברוך אתה ה' אל-הינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו" ~שותה~
**************
המשך שבוע נעים, פורפרות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
