יש לי ממש מתחת לבית ספסל שכל מי שיושב עליו הוא אומלל.
זה לא שיש כמה אומללים ספציפיים שנוהגים לשבת על הספסל הזה, אלא פשוט
הסטטיסטיקה מוכיחה שכל מי שישב אי פעם על אותו ספסל- היה אומלל.
בחיים לא ראיתי מישהו יושב שם וסתם ממתין למישהו, או מישהו יושב שם
כדי ליהנות מהשמש או מישהו שיושב שם כדי לקרוא עיתון. לא ולא! זה תמיד יהיה זקן
מקומט שיושב בדד, או הומלס עם בגדים או שיכור שממלמל לעצמו שטויות.
לא ברור למה, אבל אנשים אומללים מזהים את הספסל הזה כמקום בו האומללות
שלהם לגיטימית, ושפוט מתיישבים על הספסל וממשיכים בחייהם האומללים.
וכל פעם שאני עובר ליד הספסל הזה אני בדרך לעבודה או ללימודים או
לבילוי עם חברים, והם מסתכלים עליי, אומללים, וכל מה שאני יכול לעשות זה לקוות
שאני בחיים לא אתיישב על הספסל הזה.
(ד"א, זה ממש בניגוד גמור ל"ספסל הזקנים" ליד הסופר
בשכונה, שמאז שהייתי קטן חלמתי לשבת עליו ולהרגיש כמו אותם הזקנים האופטימיים
שיושבים שם ומחייכים אל העוברים והשבים, אבל תמיד הרגשתי שעדיין לא הגעתי לדרגת
הכבוד הזאת, שאני יכול להגיד שכבר עשיתי מספיק בחיים שלי בשביל להתרווח על אותו
ספסל, להסתכל על דור העתיד ולחייך אליו).
_________________________________________________________________________
אני: "מסתבר שנפתלי בנט העביר את הערב בפאב ממש ליד הסנוקר
שהיינו בו, איזה באסה, יכולנו ללטף אותו!"
ניצן: "לא, הוא לא היה זורם איתנו על סודוך."
מילא ג'ויינט ואלכוהול, אבל סודוך?! גם לנפתלי בנט יש קווים אדומים!
_________________________________________________________________________
פינת הביש-גדא:
יצאתי ממשרדי Care שמח וטוב לב, מרוצה מכך שהאופטימיטריסט קבע שהצלחתי להגיע לראייה
של 6-6, כשעברתי מתחת לעץ ולפתע הרגשתי משהו זולג עליי.
זה היה שלשול עצבני ביותר של יונה בת יונה.
היא שלשלה לי על הנעליים, על הג'ינס, על הגב, על היד ועל האף(!!!).
_________________________________________________________________________
דברים שאני חייב לעשות מתישהו:
חייבים לעשות תכנית ריאליטי בסגנון "דה-ווייס", רק שהשופטים
ישבו על אסלות של שירותים.
לתכנית יעלו רק הזמרים הגרועים, וברגע שזמר גרוע במיוחד יזייף את
נשמתו על הבמה, השופטים "יורידו את המים" ויסתובבו אליו עם האסלה.
"שמע, אתה הזמן הכי מחורבן ששמעתי בחיים שלי!", הם יעירו
לו, "שומעים שהשירה שלך יוצאת ממש מהתחת!"
או לחילופין- "יש זמרים ששרים מסריח ואתה מתלבט אם ללחוץ על חצי
מיכל או מיכל מלא, אבל אצלך זה היה כל כך גרוע- שלחצתי מיכל מלא ועדיין נשארו
שאריות קקי על האסלה!"
_________________________________________________________________________
כיתת קורס הקופירייטינג שאני לומד בו מנהלת קבוצה בפייסבוק של תלמידי
הכיתה. מדברים שם על השיעורים, מעלים שם יצירות שלנו, אבל בעיקר מבלבלים את המח עם
המחשבות המעוותות שלנו... ובעיקר של מני, של שי ושל עבדכם הנאמן:
_________________________________________________________________________
התעוררתי בבוקר בגלל שיחת טלפון מבוזגלו. הוא אמר לי שהוא צריך להאריך
את הגימלים ויש לחץ במרפאה, אז הוא חייב שאני אקמבן לו תור לרופא.
התקשרתי אל המרפאה וסידרתי אותו. אמרתי להם שיעזרו לו להוציא כמה
שיותר גימלים, כי הוא גם ככה משתחרר בחודש הבא.
ניתקתי את הטלפון, הסתכלתי מה השעה ופתאום קלטתי שגם בתור אזרח, שישן
עד מאוחר, אני עדיין יכול לקמבן לאנשים דברים מהמרפאה, יותר מחצי שנה אחרי שהעיפו
אותי משם, ועוד מתוך שינה!
*************
אל תשכחו להצביע לי פה, וגם להצביע לבלוג השני שלי פה.
ועכשיו ברצינות.
ט"ו בשבט שמח, זנגווילים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
