שמעו קטע הזוי!
אור, קצינה מהמרפאה ששירתי בה עד לפני כשנה, התחתנה ביום חמישי הקודם.
אל החתונה שלה היא הזמינה בערך את כל המרפאה לדורותיה מ-3 השנים האחרונות. את
כולם, חוץ ממני וממנש, כי מנש ואני זה הילדים הרעים של המרפאה. אותי הכניסו לכלא
והעיפו למטבחצ לקראת השחרור, ואת מנש הכניסו ל"רשימה השחורה של חייל
האוויר" (אסור לו להתקרב לאף בסיס של חייל האוויר בלי אישור של מפקד הבסיס).
את ליאור, לעומת זאת, שהשתין לה במשרד, החתימו על 3 חודשי קבע, וכמובן
שאור הזמינה אותו לחתונה.
הבעיה היא, שכדי שכל חבריי המרפאה יוכלו להגיע לחגוג בחתונה, צריך
להביא צוות כוננות שיחליף את הצוות הרפואי בבסיס. מה שהקקות האלה עשו, זה לסנג'ר
חובשים מבסיסים אחרים של חייל האוויר שיבואו לאותו ערב, ולזמן את מנש למילואים
בתור נהג אמבולנס. כן כן, דפקו את מנש מכל הכיוונים. הוא גם הורחק לצמיתות מבסיסי
חייל האוויר, גם לא הוזמן לחתונה וגם זומן פתאום זומן למילואים כדי שכולם יוכלו
לצאת לחתונה. אכל זבביר!
לא, זה עדיין לא הקטע ההזוי. אני כבר מגיע אליו.
כמחווה של רצון טוב ושל תחושת נקם, החלטתי לנסוע בחמישי בערב לבסיס
כדי לארח למנש לחברה, להזדהות איתו עם כך שאנחנו מנודים, לעזור לו לצאת מהבסיס
ולשבור כוננות כדי לאכול בגדרה, להתמסטל על הגג של המרפאה, להשתין לאור במשרד
ולהגיד סליחות (ויש לנו על מה להגיד סליחות, ברוך ה').
ואכן, כמו שמתכננו, נסעתי לבסיס וביצענו את זממנו.
לא, זה עדיין לא הקטע ההזוי, זה מיד מגיע!
אחד מהחובשים שסונג'רו לתפוס כוננות בבסיס, היה בחור בשם ינאי מהמרפאה
בפלמחים. הוא רצה מאוד לחזור הביתה באותו הערב, אבל ראה שהשעה כבר מאוחרת והחבר'ה
עדיין חוגגים בחתונה, אז החליט ללכת לישון על המיטה שלי (שהיא כבר מזמן לא שלי,
אבל עדיין, שנתיים וחצי ישנתי עליה, זה לא הולך ברגל).
בערך ב-2 בלילה, הצוות הרפואי חזר, מסטול אך מרוצה. ביקשתי מהם להיכנס
לחדר ולעשות הרבה רעש כדי שהוא יתעורר וירצה לחזור הביתה, כי הוא גר בנתניה, והוא
יכול לזרוק אותי על הדרך בתל אביב.
ואכן, החבר'ה עשו הרבה רעש, הקפיצו אותו מהמיטה, וינאי החליט לקחת את
חפציו ולחזור לנתניה באמצע הלילה, ואני איתו.
בדרך דיברנו קצת על מוזיקה. מסתבר שהבחור מנגן בבס ובקרוב משתחרר
ומתחיל ללמוד ברימון. סיפרתי לו שגם בחבורה שלי יש בסיסט שהולך ללמוד ברימון
(קרני), ושהוא לומד אצל איזה אחד, אלכס.
"אלכס בשרצקי", ינאי השלים אותי, "אני לומד אצלו כבר 7
שנים".
למחרת התקשרתי לקרני לספר לו שהכרתי "איזה בסיסט אחד שהולך ללמוד
ברימון ולומד כבר 7 שנים אצל אלכס ברשצקי, קוראים אותו ינאי".
"ינאי אבנט!", קרני השלים אותי, "אני מכיר אותו! זה
ההוא שצילם אותנו בהופעה של קונסידר דה סורס".
מסתבר שלפני כשנתיים, אותו ינאי היה באותו הופעה שקרני ואני נכחנו בה.
הוא צילם את הלהקה ואת שני הבחורים החתיכים שעמדו בקדמת הבמה, שהם במקרה קרני
ואני. הבחור נמצא בכל מקום! לית אתר פנוי מיניה!
נכנסתי לאותו ינאי אבנט לפייסבוק וסיפרתי לו על הקטע המגניב:
כעבור דקה, ינאי ענה לי:
וכעבור חצי דקה הוסיף:
ינאי התלהב מהסיפור ונכנס לפייסבוק של קרני כדי לראות אם הוא מכיר
אותו. הדבר הראשון שהוא ראה על הקיר תמונה של חבורת הסטרייטים שמתויגים בה קרני,
נריה ואני. ומה מסתבר??? שינאי היה בקורס חובשים עם נריה, ואפילו הציע לו לנגן
בהרכב שלו!!!
עכשיו הוא הוסיף אותי לפייסבוק. הצילו!!!
*************
אפרופו סטוקרים-
_________________________________________________________________________
קיבלתי השבוע משימת קראייטיב, לערוך פעילות פייסבוק לרשת MANGO שפונה אל המעריצות הנלהבות של רשת האופנה
הספרדית.
עכשיו, אני את הבגדים שלי קונה בסופר או בשוק. בשישי האחרון נסעתי עם
אטיאס לשוק הכרמל, ולא היה לנו איפה לחנות, אז אטיאס נתן לי כסף ואמר לי
"תפתיע אותי עם שתי חולצות". נכנסתי לאיזו באסטה, יצאתי עם 6 חולצות
מטומטמות ב-150 שקלים חדשים בנק ישראל. 25 לחתיכה. את אחת החולצות רציתי להביא
לאטיאס, אבל זה היה קטן עליו, אז בסוף אני לקחתי אותה. וזה הדבר הכי גיי שעשיתי
לאחרונה, וגם הכי קרוב לצרכנות אופנתית שהיה לי בשנה האחרונה.
אז מה לי ולמנגו, לכל הרוחות???
אני: "אני צריך לעשות קמפיין למנגו"
אירה: "וואו, אני מתה על מנגו!"
אני: "אז בואי ספרי על זה קצת, למה אני לא מבין בזה כלום"
אירה: "תראה, מנגו זה פרי טרופי שמגיע מאזור סין והודו, אני לא
בטוחה שעכשיו זה העונה שלו"
אני: "דיברתי על רשת מנגו, של הבגדים!"
אירה: "אה... אופס..."
חושבים שאירה יצאה סטלנית?
השבוע הלכתי להחזיר ספרים לספרייה.
חזרתי מהספרייה הביתה וקלטתי שאני עדיין מחזיק את הספרים שהחזרתי.
משמע- לא באמת החזרתי אותם. רק הראתי אותם לספרנית וחזרתי איתם הביתה בשנית.
הלכתי לספרייה שוב, בשיא החום, וקיללתי את עצמי.
הנחתי את הספרים על הדלפק ואמרתי לספרנית שמקודם "החזרתי את
הספרים", אבל לא באמת החזרתי אותם, כי רק באתי לדלפק והצהרתי שאני מחזיר אותם
ואז חזרתי איתם הביתה, ולא אני ולא היא (הספרנית) שמנו לב שאני חוזר הביתה עם
הספרים שכביכול החזרתי.
הספרנית צחקה עליי ועל עצמה, אני צחקתי עליה ועל עצמי. אמא שלי צחקה
על שנינו. חם... חם...
**********
אפרופו ספרים.
בשבת אחד המדפים בארון ספרי הקודש שלי התמוטט. כל סט הספרים של הרב
מוטי אלון התרסקו על הרצפה.
חושבים שזה אירוני?
מה תגידו על הבלאגן שהולך בחדר שלי? חייבים למצוא לזה פתרון סופי.
_________________________________________________________________________
קיבלתי לפני כמה שעות את המייל הבא:
אז יש מבצע שחבר מביא חבר מטורף, אה? יש לי לא מעט חברים מטורפים
שיכולים להשתתף במבצע הזה.
למעשה, אתמול התערבתי עם שוחט על מגנום שאני מצליח להרכיב רשימה של
מאה מכרים שלי שהיו במעצר, לא כולל אלו שישבו איתי בכלא.
ואכן, עוד באותו הלילה, סגרתי רשימה של יותר ממאה.
אז מי אתם חושבים שיתאים יותר למבצע של החבר-מביא-חבר-מטורף"?
ההוא שגנב דלק מהבסיס ומכר אותו בג'ריקנים, ההוא שגנב סמים מהמרפאה, ההוא שגנב רכב
צבאי ונסע להשתכר מחוץ לבסיס, ההוא שאיים על המפקד שלו בסכין או שמא המתאים ביותר
יהיה ההוא שברח מהמעצר, תפס נשק, יצא למסע נקמה ועל הדרך שלח שני חיילים לבית
החולים וריסק רכב צבאי?
_________________________________________________________________________
ולסיום, שני פוסטים מכל הלב:
*************
שבוע טוב, נבכי נפש! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
