כשהייתי קטן, הייתי אוהב לכתוב ולאייר ספרים בבית ולדמיין אותם הופכים
לרבי-מכר לפחות כמו "ג'ינג'י".
אחד הספרים המוצלחים ביותר שהוצאתי לאור (כלומר, נתתי לבני המשפחה שלי
לקרוא) היה "שומרי הגן". חבורה של ילדי גן שמנסה לפתור את תעלומת הריחות
המסריחים שהציפו את הגן שלהם בתקופה האחרונה. מצטער מראש על הספוילר, אבל בסוף
הסיפור, הילדים גילו שהריחות הגיעו מהכלבה של המאבטח של הגן, שכנראה היתה חולה ולא
הפסיקה לשלשל להם בפינה בחצר של הגן.
לא כתבתי את הספר הזה בשביל להצחיק. זה היה ספר מאוד דרמתי ומותח, עם
מעט מאוד צחוקים. הייתי ילד ולא ידעתי ממש לכתוב חומרים קומיים. לשימוש בקקי
כמוטיב מרכזי בסיפור שלי לא היה שום קשר לכך שבהמשך חיי אתמלא בסיפורי קקי ופיפי.
השבוע דיברתי עם כמה חברים על דברים מצחיקים שאפשר לעשות עם תואר.
למשל, להשתמש בו בתואר נייר לקססה או בתור נייר טואלט. זה הזכיר לי שעם תעודת
הבגרות שלי אני ניגבתי את התחת בשירותים. אחד החברים שמע את הסיפור ואמר לי:
"חזקוש יש לך המון סיפור קקי-פיפי".
חשבתי על המשפט הזה וניסיתי להיזכר בעוד סיפורי קקי-פיפי שלי. נזכר
באחד ועוד אחד ובשלישי וברביעי ותוך רבע שעה (של מחשבות תוך כדי חרבון) נזכרתי
בעשרות סיפורים ותובנות. מגילאי היסודי ועד היום. חלקם קומיים, חלקם מותחים. את
רובם העליתי על הכתב ברשת, אבל כולם מפוזרים.
פתאום נפל לי האסימון. אני אשכרה יכול לכתוב ספר על הנושא. היום כל
גיבור-מקלדת עורך את הגיגיו, מוציא ספר וחופר על זה ברשתות החברתיות. אז למה שאני
לא אעשה את זה? ולמה שאני כן אעשה את זה? מה דעתכם? שווה את הזמן, האנרגיה והבושה
של אמא שלי? אתם הייתן קונים ספר "צרכים מיוחדים\ סיפורים מהתחת\ חרא
ספר"?
_________________________________________________________________________________
ואפרופו פיפי וקקי, הנה מודעה שהוצאתי בשבוע שעבר בעקבות כל הדיבורים
על המלחמות והגזענות בין העמים:
__________________________________________________________________________________
השבוע שידרו בערוץ 10 סדרת כתבות על צמח הקנאביס. סקרו שם את הנתונים
של צריכת קנאביס בארץ ובעולם, נזקי ההפללה, שימושים בבני נוער ותועלות הקנאביס
הרפואי. מי שעוד לא צפה בכתבות שירוץ לעשות את זה. תלמדו קצת, תשכילו, תפתחו את
הראש (חחח לפתוח ראש בהקשר של וויד זה מצחיק) ותבטלו קצת את הדעות הקדומות, השקרים
והטעויות שלימדו אתכם כל החיים. כמו שגדי וילצ'רסקי אמר פעם, צרכני הקנאביס הם כמו
החבר'ה מ"מועדון קרב". הם לא גילי ארגוב. הם החברים שלכם, השכנים שלכם,
המורים שלכם, המוכרים בסופר, האחיות בקופת החולים, נהגי האוטובוס וגם נבחרי הציבור
שלכם.
אז דחילאק, אנשי חוק! במקום להתעסק במעשנים תתעסקו בטרוריסטים.
__________________________________________________________________________________
פינת הביש-גדא:
בשבוע הקודם לקחתי קצת חופש מהעבודה כדי שאוכל לבלות קצת עם המשפחה.
תכננו ביקור בלונה פארק וטיול בצפון הכולל שייט אתגרי בכנרת.
בסוף חטפתי איזה וירוס ונשארתי חולה לבד בבית בזמן שכולם מבלים.
~המשפחה של י+ דודים חרדיים מבלים ביחד בלייזר-בול~
המדריך: חדל אש!!!
~לא עוצרים את הירי~
אבא: הם חרדים. אין להם מושג מה זה "חדל אש". תגיד להם פשוט
להפסיק לירות.
המדריך: תפסיקו לירות!!!
~לא עוצרים את הירי~
המדריך: הם עדיין יורים... אין שפה אחרת שהם מבינים? אולי איזה
פסוק?"
יוסי: אל תירה, ישראל!!!
__________________________________________________________________________________
בשבועות האחרונים הרשת העולמית התמלאה בפרויקט החשוב-אך-מטומטם של
"אתגר דלי הקרח", שזכה להרבה ורסיות ובדיחות מצחיקות יותר ומצחיקות
פחות. הטרנד הזה דחף הצידה טרנד הרבה יותר מגניב לדעתי, של תמונות המייק-אפ-טרנספורמיישן.
שופו:
יאללה, יום שישי. יש לי קציצות להכין. שבת שלום, חונקי כמרים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
