לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דברים שרואים משם לא רואים מכאן....


אנשים רואים דברים ושואלים,למה? ואני חולמת על דברים ושואלת -למה לא?!

כינוי:  חנצ'

בת: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

אז מה לעזאזל?


מה יש כאן, ומה אני עושה כאן בכלל.

 

 

להתנתק מהכל.

נראלי שהגיע הזמן, אני חושבת... זה חלק מהבגרות שבי. אבל הגיע הזמן באמת.

כל זה מסמל חלק נכבד בחיי שסיימתי (נעורים?! חח סתם).

 

אז..

להתראות.

אני מקווה.

 

 

ממשיכה הלאה.

נכתב על ידי חנצ' , 31/7/2009 17:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נו, מה?


חודש וחצי לפני גיוס.

הבנים עוזבים את הקומונה.

אנחנו עוברות לקומונה אחרת. ואלוהים יודע איך נעביר כל כך הרבה דברים.

מדברים על החפיפה ועל שנה הבאה.

אני בלי גרעין.

תכף הוא מסיים את המדצופי.

אני לא רצינית.

אני מתעסקת בדברים שיטחיים.

התמכרתי לנסטי. ניראלי. וזה פרט פיקנטי על עצמי.

אחותי אולי טסה לארצות הברית.

אמא בת 55.

עדן כבר בת 3.

מרגיש שהחיים עוברים מהר.

אני כבר לא מרגישה ילדה קטנה.

אמרו לי שהשתניתי...ושאני בחורה עם אופי .

ויש לי תהייה אם זו מחמאה.

אני הולכת להיות מד"נית... וזה קצת מלחיץ.

הפייסבוק שלי מתחיל לחיות. וזה בניגוד לרצוני.

אני מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד עם זה שדרכינו בהחלט נפרדות, או לפחות מהפחד שנובע מכך.

בכללי אין התמודדות על דברים כרגע.

או שאני בורחת מהתמודדויות.

יהיה לי פלאשמוצ חדש. הידד.

אני מעופפת יותר מתמיד.

שני אנשים מעצבנים אותי ממש.

וגם על זה אני לא מתמודדת. או יותר נכון מתמודדים.

מלאן צביעות באוויר. איכס.

אין לי אמון בהם. רק בעצמי.

לפחות הביטחון העצמי שלי התפתח.

יש לי שיחת סיכום שנה, והדבר היחידי שאני יודעת שאני מרגישה שחבל לי שהשנה המדהימה הזו מסתיימת עם טעם רע.

נשחקתי.

אני שונאת להראות את אהבתינו בציבור.

וכל דבר איתו מביך אותי.

אני מתגעגעת. כל כך. לא יודעת למה.

אולי לוודאות הזאתי.

לביטחון באנשים אחרים.

 

אוף.

תקופה גרועה שכזאתי. ובכל זאת, אני מחייכת וצוחקת. וכאילו שהחיים שלי טובים נורא.

לפחות יש להם פוטנציאל.

אני הולכת להתגייס לתפקיד שאני נורא רוצה.

ויש לי חבר מקסים.

ויש גם צחוקים בקומונה ולא שכזה רע שם. וכל ערב אני מוצאת את עצמי בשיחת בנות מעמיקה כזאתי וכל כך טובה וכייפית.

ואני מתגעגעת לכולם כבר מעכשיו,

אפילו שיש עוד חודש וחצי.

ויהיה כל כך טוב בקן שנה הבאה, שזה פשוט מדהים כמה שהקן התקדם.... וחבל לי שאני לא אהיה שם לקצור את פירות עבודתינו.

 

הכל נגמר. ואפילו שמרגיש, שבתנועה תמיד יש המשך. אני מרגישה שאני לא בתהליך ולא נעליים.

פשוט זורמת.

עד מתי?

 

וואו... חפיריישן.

 

נכתב על ידי חנצ' , 25/7/2009 02:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרכנו.


אנחנו עומדים בצומת. כל אחד מאיתנו עומד בקצה אחר. ואין שום סיכוי שנפגש בדרך, שנתראה אי שם.. מתישהו.

אף פעם לא פחדתי ככה מסוף של משהו.

אף פעם לא היה אכפת לי ,כשידעתי שהדרכים שלי נפרדות מאנשים.

ופתאום? הופ. סוף השנת שירות... חלק בנחל, חלק לא בנחל, חלק לא יודעם מה עם עצמם.

אבל מה שבטוח, אנחנו לא ממשיכים ביחד.

 

אני אתגעגע כל כך אליהם....


ועכשיו. תהייה :

אנ'לא מבינה למה בני זוג מדברים כל שנייה בפלאפון, על מה יש להם כל כך הרבה לדבר??וכמה אפשר? האוזן שלי מתחממת אחרי עשר דקות. ראבק!

 

אנשים מוזרים...או שפשוט אני לא טיפוס של זוגיות?!

נכתב על ידי חנצ' , 12/7/2009 00:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,819
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחנצ' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חנצ' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)