יומני כוכבים

[DVD של חברת EMI מ- 1982, ברלין.]

בנקודת הזמן שבה אני כותב את הטקסט,
הנכה הזה, המדדה בקושי אל מקומו במרכז הבמה,
הוא גדול הכנרים שנשמה באפם.

הוא כמובן לא מושלם כמו חפץ, אבל להבדיל מהאחרון,
[שנראה כאילו הוא ממשיך את האימון היומי – אך מול קהל],
פרלמן נותן את כל כולו על הבמה.
בסוף הקונצרט, הוא בקושי מצליח לחזור אל מאחורי הקלעים עם הקביים,
הקהל גם מכריח אותו לבוא ולחזור פעם אחר פעם. מביך.

המורה הראשון שלי לצ'לו אמר לי פעם:
יש שתי שיטות לנגן נקי: להתאמן המון בשביל שכל צליל יהיה במקום, או לתקן מהר מאד - בלי שישימו לב.
כנראה שחפץ הוא היחיד שהצליח לעבוד על פי Plan A [אני לא מחשיב את המזרח-אסייתים-הלא-מוסיקליים-בעליל],
פרלמן משלב בין שתי השיטות, אך אם אצל חפץ השלמות היא העיקר,
פה מדובר במוסיקה - פרלמן מנגן ונהנה [חפץ מנגן ומראה לכולם שהוא הכי טוב].

אני מניח שבחזרות ולפני ואחרי הקונצרט,
הם דיברו בעברית [פרלמן וברנבוים].
שני ישראלים מהפנטים את הקהל הברלינאי האדיש אל קצה הכסא.
ברנבוים מתאמץ ומצליח להוציא מהתזמורת הגרמנית קצת הבעה,
ואחרי כל כשלון טקטי מתאכזב וחוזר לפני הפוקר שלו.
התזמורת מתעוררת, לבסוף, רק בפרק השלישי - ואז גם מתחילה לשתף פעולה עם המנצח.

אמא שלי:

• יש לה איזה ביטוי ברוסית, שמתאר את האצבעות השמנוניות של פרלמן [אבל זה לא קשור לכלום].
• אני בטוח שהיא היתה מוצאת מוטיבים יהודיים בקדנצה.
• מעדיפה את הקונצ'רטו של בטהובן [שמוקלט גם הוא ב- DVD הנ"ל] כ- היצירה לכינור.

את ה- DVD רכשתי ב- "צליל",
תמורת משהו כמו 70 ש"ח.
בנוסף, יש גם את הקונצ'רטו של בטהובן - ע"י אותם מבצעים.
אולי אכתוב עליו פעם.