יומני כוכבים

קטע [עמוד 72, למעלה] מתוך "חשבון להורים" מאת פרופ' רון אהרוני מהטכניון,

ספר שהומלץ לי ע"י אחותי שתחיה [הוא היה המורה שלה לאינפי ?].

"...

סיפורי חיסור

באחד השיעורים המהנים ביותר שהיו לי בכיתה א' ביקשתי מן התלמידים להמציא סיפורי
חיסור. הכלל היה: אסור לחזור על המילה החשובה, המביאה לחיסור, אלא יש להמציא בכל
פעם חדשה. את המילה הזו רשמנו על הלוח. הילדים התפקעו מרוב יצירתיות. היו לי 5 בלונים.
3 התפוצצו, כמה נשארו? (על הלוח רשמנו "התפוצצו"). היו לי 100 סוכריות, אכלתי 90. לדני היו
5 מכוניות, 5 התקלקלו (עודדנו אותם שהמספר 0 יופיע בתרגיל או בתוצאה). וכך הלאה -
נפלו, נשברו, נעלמו, נבלו, נטרפו. מראש הבטחתי לילדים שחיסור הרבה יותר מעניין מחיבור,
כי יש בו הרבה יותר אפשרויות. הסיבה היא התופעה הידועה: קל יותר להרוס מאשר לבנות...
הילדים התחרו בהמצאת תרגילים עם מספרים גדולים. לכן שאלתי אותם מהו התרגיל הכי קטן
שהם יכולים להגיע אליו. לאט-לאט הם ירדו במספרים, עד שילדה אחת אמרה: "0-0, אבל אין
לי סיפור". שאלתי אותם כמה פילים יש לי בבית, לדעתם. אפס, הם ענו. אז היום, סיפרתי להם,
כולם ברחו.

..."