אני יודעת שלא כתבתי כאן מזמן, אבל הנה אני שוב כאן. אני אפרסם הפעם יותר מקטע אחד. משו שאני כתבתי:
פעם היו לך כנפיים.../קייט ודובין
פעם היו לך כנפיים
ועכשיו הם אינם
פעם אהבת לעוף לשמים
ולהרגיש את הרוח והשמש שהיו שם
פעם היית חופשייה עם כנפיים
ועפת גבוה לשמיים.
ראית עולם- שדות והרים
עברת בסדקים צרים
התבוננת בפרחים יפייפים
במצחים מיימים
ראת את המעיינות הכי צלולים
אך גם את הכי עכורים
ראית הרבה שמחים
אך גם את הסובלים
לך כאב כשהם כאבו
את סבלת כשהם סבלו
היית שמחה אבל זה נגמר
לבך הפך כמו שלהם- קר
בגלל הקור של לבך נשרו הכנפיים
ועם הכנפיים נגמר החופש שלך בשמיים
ועוד שיר חמודי שאהבתי במיוחד שקראתי בבלוג של מישהי ממש חמודה. היא קוראת לעצמה אולגית. תקראו:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מים זורמים,
ציוץ ציפורים,
שקט מרגיע,
כשכלום לא מפריע.
בכי של תינוק,
שרק נולד,
או מציאת דבר,
שמזמן אבד.
מכתב מאהוב,
או שיר ישן,
פגישת בן אדם,
שלא ראית מזמן.
החלמת החולה,
או אוכל טוב,
פאדיחה של מורה,
או החזרה של חוב.
חיוך של חבר,
חיבוק חם כשרע,
נו טוב נתפשר,
אפשר גם נשיקה ; )
תנסו להפנים
שהאושר לפעמים
טמון בדברים
ה ק ט נ י ם בחיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המחברת אולגית. קישור לבלוג שלה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=420290
ועוד משו שלי לסוף:
נמאס לי מכל האנשים שחושבים שאתה שונה
נמאס לי מכל האנשים שנראים אותו דבר וחושבים שזה יפה
נמאס לי להיות זאת שמצביעים עליה
נמאס לי להיות זאת שצוחקים עליה
נמאס לי להוכיח לכולם שיש בחוץ עולם אחר, שונה. עולם שהם לא מכירים רק כי הם לא רוצים
נמאס לי גם לנסות להיות כמו כולם, כי אף פעם לא אמצא את מקומי שם
נמאס לי שכל אחד מנסה להעליב לפגוע
נמאס לי שכולם צבועים
נמאס לי שאף אחד לא מעריך חברים
נמאס לי שכל אחד רוצה להיות מעל כולם
נמאס לי מהכל, מכולם...
נמאס לי לאכול
נמאס לי לשתות
נמאס לי להקשיב
נמאס לי לדבר
נמאס לי לחשוב
נמאס לי לנשום
נמאס לי לחיות...
אני לא אוהבת כל אך את הקטע של הסוף, אבל אולי אני עוד אעבוד על זה...
חיברתי די הרבה דברים בזמן האחרון, אבל אני לא מרוצה. אולי אני אפרס כאן את מה שחיברתי ואז אם אני אתקן את זה אני אפרסם גם את שינוי.
זהו להיום. אוהבת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
