אז אני רשמית חודשיים במקום החדש.
חודשיים אני מרגיש הקלה עצומה מכמעט כל בחינה - כלכלית, מקצועית, אפילו חברתית באיזשהו מקום. מאוד רגוע פה, אני מקבל משימות שמאתגרות אותי ואני לומד מהן מלא, החבר'ה המנוסים פה יכולים לפנות זמן ומלמדים אותי דברים (אפילו אם הם לא מורים מעולים, זאת לא אשמתם, התפקיד שלי הוא ללמוד מהם) ואני באמת מרגיש שלאט לאט אני יכול להגיע פה די רחוק.
זה שבחוזה ממש מצוין לי שבעוד פחות מ-10 חודשים אני גם מקבל העלאה של עוד כמה אלפים טובים זה בכלל משהו מדהים להסתכל אליו ולצפות לו, כי אם עכשיו אני "מסתדר" כלכלית, שזה אומר שהמצב תכלס די נהדר, בעוד שנה המצב יהיה פשוט קליל ואני מאמין שאוכל סוף סוף אפילו לחסוך כסף ויש מצב שדי הרבה.
אני גם עובד מהבית יום אחד בשבוע, כל יום ראשון, וזה בעצם "מאריך" לי את הסופ"ש ונותן לי נחיתה מאוד רכה לשבוע העבודה, שפתאום מרגיש כמו סה"כ 4 ימים ולא 5. (למרות שאני כן עובד ביום ראשון, זה פשוט מרגיש יותר קל כשזה מהבית, אני מניח)
אם אני מסתכל על עצמי ומה שעברתי שנה אחורה, אני מרגיש ממש בנאדם אחר. כמה לחץ היה לי בעבודה ההיא, וואו. כל כך הרבה לחץ ופשוט שנאתי כל רגע. העבודה עצמה תסכלה אותי, הפגישות האינסופיות עם אנשים בחברה (אפילו לא עם לקוחות, שזה בכלל הדבר ההזוי! כמה זמן ביום הייתי מבזבז על פגישות פנים-חברתיות, גאד דאמט), השיחות עם הלקוחות שהיו הרבה פעמים מאוד קשות ומעל הכל, מנהל המכירות בארץ, שהיה פשוט בנאדם שמאוד מאוד קשה לעבוד איתו. אני כל כך שמח שעברתי תחום, באמת, שמח בטירוף.
יש עוד אספקטים בחיים שלי חוץ מהעבודה שאני לא כותב עליהם פה כרגע, ולשם שינוי אני מרגיש שהעבודה שלי לא *מתנגשת* לי אקטיבית עם סגנון החיים והתחביבים. פתאום יש לי פנאי פיזי ונפשי להתאמן, לעשות חזרות, להרגע בסוף יום ובסוף השבוע. אני אעז לומר שאני אפילו די מרוצה מהחיים שלי כרגע. פאקינג שיט, מי היה מאמין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף