יושב בקצה העולם, מסתכל על הכוכבים...

קשה לי.

קשה לי להסתובב ליד אנשים שהם יותר ממני. קשה לי לראות איך אנשים אחרים יותר מוצלחים במה שהם עושים, יותר שמחים, יותר מצליחים, יותר יפים, יותר אהובים. אני רוצה להיות אהוב, ומה לעשות שיש לי חברים שהם יותר אהובים על החברים האחרים שלי, או לפחות ככה זה נראה. רואים את זה יפה מאוד עכשיו, בעונת ימי ההולדת, יחס שונה לאנשים שונים. קשה לי באותה מידה גם לראות שאנשים מקבלים אפילו פחות יחס ממני. פשוט קשה לי להיות במצב שאני צריך לקנא בחברים שלי, ואני קנאי, כזה אני. קשה לי להיות במצב שאני צריך להיעלב כי "הוא קיבל יותר, אותו אוהב יותר".
קשה לי ככה. ואני יודע שאוהבים אותי, אני יודע, זה פשוט נראה שאת אחרים יותר, או שאת אחרים פחות, וזה קשה לי. אני פשוט רוצה להיות אהוב, ובצורה אנוכית נורא קשה לי לראות אנשים שהם יותר אהובים ממני על-ידי האנשים שאני אוהב, שאני רוצה שיאהבו אותי. קשה לי כשאני מקבל ארבעה אס-אמ-אסים וחברים שלי מקבלים עשרה. קשה לי כשאנשים מסויימים שכחו את היום הולדת שלי, בעוד שאת של אחרים, סך הכל כמה ימים הפרש, לא.
אני יודע, זה אנוכי, אבל כזה אני. אני בסך הכל רוצה להיות נאהב, אני רוצה לדעת את זה ואני רוצה שיזכירו לי את זה. סך הכל כולם ככה, ומי שאומר אחרת משקר. לכן קשה לי לראות שאחרים יותר נאהבים, כי זה מראה לי שאפשר, וקשה לי לראות שאחרים פחות נאהבים כי זה מראה לי גם אפשרות כזו, כמו שמוות של אחרים מזכיר לך את המוות שלך שיבוא ביום מן הימים.

קשה לי כשחברים שלי הולכים לראות סרט בלעדיך ואז הולכים לישון במקום להפגין קורטוב של אכפתיות כלפיך. קשה לי, אני בסך הכל בן-אדם אנוכי ואגואיסט. קשה לי.

קשה לי בלי אהבה. קשה לי בלי הקשר העמוק הזה. אני רוצה מישהי שאני אוכל לספר לה הכל, והיא תקבל אותי. אני לא דבר על חברה, אני מדבר על קשר אהבה אפלטוני עם בת המין היפה, שהוא שונה מקשר זהה עם בן מיני. אני רוצה מישהי שאני פשוט אוכל להיות בקרבתה והיא תהיה החברה הכי טובה שלי בעולם, מישהי שבינינו לא יהיו סודות, שהקשר בינינו יגרום קינאה  לאחרים, אולי אף לבת-זוגי, אם תהיה כזאת. אני רוצה מישהי שתבוא אלי ראשונה עם כל הבעיות שלה. מישהי שתבוא אלי לנחמה. מישהי לבכות איתה מחובקים. אני רוצה מישהי שאני פשוט ארגיש מוגן לידה, מישהי שאני יודע שתרגיש אותו דבר לידי. מישהי שרק תראה את הפרצוף שלי לשניה ותיקח אותי לצד לשיחה, כי היא יודעת. אני רוצה מישהי שאני אוכל לזהות בדיוק מתי משהו מציק לה, וכשאני אשאל אותה, היא לא תנסה להתחמק, בלי "הכל בסדר" בלי "זה כלום". אני פשוט רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד שיש לי למי לפנות, שאני לא צריך לפנות לאף אחד, שיפנו אלי. אני רוצה להיות נאהב באופן מוחלט, בצורה לא מינית. אני רוצה מישהי לאהוב אותה באופן מוחלט. אני רוצה את הביטחון שבחברות נפש עם בחורה.
ניסיתי. פעם היה משהו דומה, לא מושלם, אבל בעל פוטנציאל. אבל הכל נגמר, וכל ניסיון שלי להחיות את מה שהיה עולה בתוהו. היא פשוט לא מעוניינת, ואפילו אין לה את ההגינות לומר לי את זה. וזה כואב, המרדף הזה. זה לא יכול הכל לבוא ממני. אני צריך עזרה, אני צריך שיתוף פעולה ויוזמה מהצד השני. אני יודע שזה כבר לא יקרה, וזה כואב בצורה שלא תאומן. ומה שהכי כואב זה שהיא לא מבינה, או בוחרת להוליך אותי שולל. זה אבוד הניסיון הזה, לפחות ככה אני מרגיש, ובכל זאת אני מנסה מדי פעם, והיא מביעה רצון טוב, באמת, אבל זה לא רצון אמיתי, אחרת זה כבר היה קורה ממזמן, כי אם יש לה זמן לאנשים אחרים ולמחשבות עליהם, היא יכולה הייתה למצוא זמן גם בשבילי. אני את הצעדים שלי עשיתי, ונראה כאילו היא נענית מתוך נימוס. אז אני אמשיך לשחק במשחק הזה, כאילו הכל בסדר, זהו שביב התקווה האחרון שלי, כי ברגע שגם העמדת הפנים תעלם, זה יהיה הסוף.