הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני חושב על אריק שרון, זה השנאה שלו ליאסר ערפאת. למה ערפאת, הטרוריסט הזה, מקבל פרס נובל לשלום, בזמן ששרון, שבסך הכל רוצה להגן על המולדת שלו, מואשם בפשעי מלחמה? טוב עשה אריק כשהפסיק את המגעים עם ערפאת. לדעתי, המגעים עם הרשות הפלסטינית היו צריכים להיפסק לגמרי, ולא לחזור אחרי שערפאת מת ואבו מאזן החליף אותו.
דבר שני, מלחמת לבנון השניה לא הייתה פורצת אם אריק שרון היה נשאר ראש ממשלה. מי שהגה אותה היה אולמרט, בתור ראש ממשלה נבחר, והממשלה שהקים אחרי הבחירות. זו לא הייתה החלטה חפוזה - הממשלה החליטה, מיד אחרי שהוקמה, הרבה לפני חטיפת החיילים, שבמקרה של חטיפה אנחנו נכנסים בהם. הבלאגן בצבא זה כבר סיפור אחר, ואם אריק שרון, שהגיע לפוליטיקה מהצבא, היה שם, דברים היו קורים אחרת.
לגבי ההתנתקות - ההתנתקות מעזה נבעה מתוך המצב שהיה קיים באותו זמן. אחריה, אני מאמין, אריק שרון היה מפעיל מחדש את שיקול הדעת לגבי ההתנתקות מיהודה ושומרון. הפלא ופלא: ארצות הברית, שלחצה על ישראל להתנתק מעזה, אמרה בזמנו שההתנתקות מיהודה ושומרון לא כדאית.
אני חושב שבסך הכל, אריק שרון היה ראש ממשלה יחסית טוב (ואני מדגיש: יחסית), אבל אני חושב שאסור להתייחס אליו כאל קדוש.ממשלת ישראל חייבת לבחון את מצב המדינה בכל רגע נתון ולפעול לפי האינטרסים שלה והמצב בשטח.
מי יתן ויהיה לנו ראש ממשלה שיעדיף את טובת המדינה על טובתו האישית, ויפרוץ את הדרך לעתיד טוב יותר במקום לתת פתרונות זמניים שמחזיקות מעמד יום אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
