האמת היא שבתכל'ס הרבה דברים קורים לי בזמן האחרון. הרבה דברים קטנים שמצטברים לדבר אחד ענקי. כנראה שאלה החיים.
לפני בדיוק חודש התחלתי לעבוד בעבודה חדשה. נאמר לי שאני הולך לעבוד בצוות של שלושה אנשים, ושמחתי על זה, בעיקר בגלל שיהיה מישהו שיעזור לי להשתלב במערכת ויעזור לי בכל רגע שתהיה לי בעיה. היום, הצוות שאני עובד בו מונה אדם אחד, הלא הוא אני.
אמנם זה לא היה בתכנון שלי, אבל יצא מזה רק טוב. הצלחתי להשתלב במערכת, ואני מסוגל לבצע את המשימות שמטילים עליי גם בלי עזרה. יותר מזה - החברה תלויה בי וסומכת עליי. אני מקבל הרשאות שאף אחד אחר לא מקבל. בקיצור, לא רק שקוראים לי דוד, ולא רק שנולדתי בשנת תשל"ט (קרי: "תשלוט"), אני גם נהייתי מלך.
חוץ מזה חברה שלי בדרך אליי ברגעים אלוו ממש שאני כותב את הפוסט הזה. נאכל ארוחת ערב אצל אמא שלי, ואחר כך נצא לפגוש כמה חברות שלה. מחר שנינו נוסעים לטייל בצפון. סוף שבוע מיוחד בהחלט.
לא מזמן, כשאמא שלי התקשרה אליי ושאלה אותי "מה נשמע", עניתי לה מתוך הרגל "כרגיל". היא אמרה לי: מה זה כרגיל? אין אצלך "רגיל"! יש לך עבודה חדשה, יש לך חברה חדשה, אתה עברת דירה לפני פחות מחצי שנה. אז כנראה שאני יכול לכתוב פוסט "משהו קטן וטוב" אחת לכמה ימים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
