החיים באמריקה ...

דברים משתנים, הדברים שמשתנים סוחפים איתם אנשים. סוחפים כמו נחשול ענק שמציף אדמה יבשה. לפעמים הנחשול הזה לוקח עימו את הסרטנים והלויתנים התקועים על החוף בחזרה לים, לבית שלהם.ולפעמים הגל הזה הורס כפרים שלמים,יוצר כותרות וגורם לנו בניגוד לרצוננו להתעורר לבוקר חדש, בוקר שבו,אחריי חשיבה עמוקה, אנחנו מבינים כמה קטנים אנחנו וכמה הכוחות הגדולים שמניעים אותנו, הם אלה שיוצרים את הנסיבות להוויה האנושית.   אנחנו משתנים, כל יום אנחנו משתנים,לפעמים השינוי הזה מבורך ולפעמים אנחנו מצליחים לזרז אותו, אבל העניין הוא שאין שום שינוי ,לא משנה כמה הוא מבורך, שאנחנו מביאים על עצמנו לבד. כל שינוי הוא תוצר של נסיבות, לא של החלטות. רוב האנשים לא מתעוררים יום אחד ומחליטים לשנות אצלם משהו, רוב הפעמים השינוי מגיע עם עצמו ו ומחלחל לאט לאט,עד שאנחנו בכלל לא מבחינים שהשתננו. הולכים לישון לילה אחד וביום שלמחרת קולטים שמה שהיינו פעם נעלם, בלי אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה, בלי אפשרות להצביע בבירור על הגורם לשינוי בכלל, לפעמים אנחנו אפילו לא כל כך בטוחים מה בתוכנו השתנה.                                                                                                                                                                 

תשכחו מהמשפט הראשון בפוסט. שינוי הוא לא צונאמי... שינוי הוא יותר כמו תהליך היווצרות איטית של הר, הרבה הרים היו שטוחים פעם, אנשים יודעים את זה, אבל אף אחד לא מבחין איך הר נהיה גבוה יותר, או נמוך יותר.

אני השתנתי, אני יודע השתנתי, אני לא אותו בנאדם שהייתי לפניי שנה. כמובן שאהבה תרמה לזה הרבה מאוד, אהבה ביגרה אותי יותר מכל דבר אחר שחוויתי אי פעם. בלי ספק אהבה זה הדבר הכי חזק שחוויתי אי פעם בחיים שלי. אהבה זה כמובן לא דבר קל, הרבה פעמים אני מפחד לאבד אותה, ולאבד את עצמי כתוצאה מזה. אבל בלי שום צל של ספק, הדברים הטובים שאהבה מביאה עימה עולים על הרעים, אני יודע שאני מרוויח, אני אוהב את זה שאני מרוויח. כשאתה מאוהב, כשאתה נמצא במערכת יחסים, אז אתה מעמיד מול עצמך מראה, כשאתה במערכת יחסים אתה לא יכול להפנות מבט מעצמך, המראה תמיד שם. קורה שתחושות שאתה מתכחש שקיימות אצלך נתגלות בהשתקפות שלך במראה. לפעמים זה כואב, אבל זהו כאב בריא כי אחריי זמן מה הכאב הזה נעלם. זה לא שהוא נעלם, אתה פשוט נהיה יותר מודע לחסרונות שלך. לא תמיד אתה משנה אותם, כי כמו שאמרתי בהתחלה, נורא קשה לשנות את עצמך סתם ככה. אבל לפעמים הנסיבות חותכות את כמה חסרונות מהגוף שלך ונהיה לך הרבה יותר קל ללכת אחריי זה. אהבה זה השינוי הכי משמעותי בחיים שלי. למזלי מערכת היחסים שאני נמצא בה כבר שנה (חח אתמול, ה7.7 הייתה שנה ! ) החזירה את הסרטן לים.

חח אז כמו שמתם לב (או שאולי אתם לא שמתם לב...) אני הפסקתי לכתוב בחודשים האחרונים. בחודש האחרון,בעקבות ביקור ארוך מאוד של חברתי בארץ הקודש, די הזנחתי את עצמי, מבחינה בריאותית, נפשית ופיזית... אבל אני בימים האחרונים (מאז יום הולדת 18 שהיה לי לפניי כמה ימים) הכרחתי את עצמי להפסיק עם ההזנחה הזאת, אני מנסה להטיב עם עצמי מכל הבחינות. אני חייב את זה בלי שום ספק לבנאדם אחד. לשיר כמובן,חברה שלי, שגורמת לי להרגיש כל יום שווה משהו, גורמת לי להרגיש נחוץ. אני אוהב אוהב ואני אסיר תודה שהיא אוהבת אותי.

היום הולדת שלי היה די גרוע למען האמת, אח שלי הגיע לביקור מבאפלו, ואותי כל המשפחה החליטה לסנג'ר. העובדה שזהו יום ההולדת שלי לא הפריעה לאף אחד להתעלל בי. אמא שלי כמובן החליטה שהסרט שאני שם על הראש שלי הוא סימן שיש עקרת בית חדשה בבית והניחה לעצמה לסנג'ר אותי בכל תחום בבית, אם זה ניקוי האסלה או ישינה על הספה בסלון....

אבא שלי בחר דווקא ביום ההולדת שלי בשביל להתפרץ עליי ולטעון שאני לא בנאדם יעיל מטבעי ושהגיע הזמן שאני אשנה את זה... "תתחיל עם ספורט... אחר כך נראה..." זה מה שהוא אמר. הוא גם העלה בפניי, בנימוס ראוי לציון, שהחודש שילמנו 400 דולאר על השיחות שלי לשיר. כמובן שכשאני אומר נימוס, אני מתכוון בעצם לצעקות נוראיות המלוות במלל פסוטראלי בשפה הרוסית .... 

אם יש דבר שאני שונא, אבל ממש מתעב זה פרסומות בטלויזיה, לדעתי הפרסומות הן שורש בעיית הרקבון של החברה המערבית. הרקבון הזה הוא תוצאה של השמנת יתר נוראית שרבים מאיתנו חווים על בשרנו (לדוגמה: עבדכם הנאמן) לדעתי פרסומות הן הסיבה הישירה להשמנת יתר. תבינוי, כשיש משהו מעניין בטלויזיה כמו... הנסיך המדליק או משהו. אז אנשים נהיים מרותקים למסך, אוכל מפסיק לעניין אותם. הם לא רוצים לקום למקרר ולהכין לעצמם קורנפלקס או איזה פיתה עם חומוס או משהו. אבל ברגע שיש פרסומות שקוטעות את השקיעה במסך הצופה הממוצע מוצא את עצמו נסער, מעוצבן בצורה קיצונית. אין לו הרבה אפשרויות, הוא יילך למקרר ויאכל משהו משמין. ואם הוא לא יזוז מהטלויזיה וילך למקרר, הפרסומות כבר ידאגו לגרום לו להזיל ריר, שכן באמריקה, כל פרסומת שנייה היא פרסומת של אוכל. ואחריי שאתה רואה מספיק פרסומות כאלה אתה נהיה רעב, ואין שום ויל סמית' או קרלטון בנקס שיעצרו אותך מללכת למקרר. אם רשתות השידור היו מפחיתות בכמות הפרסומות העולם היה נראה הרבה יותר אתלטי ....

זה רק אני או שאיבדתי את חוש ההומור שלי ?

                                      אני אוהב את שיר !