רוב הבלוגרים שאני קוראת, יש להם משהו לומר. לא משנה אם זה משהו מצחיק, או משהו מחכים, או משהו פוליטי או משהו תרבותי או משהו עירוני - לכל אחד מהם יש משהו לומר. רוב הבלוגרים שאני קוראת - הם גם יודעים לכתוב את זה בצורה שנונה, או רהוטה, או שונה מהדרך שבה חשבתי קודם על הדברים.
אבל יש בלוגרית אחת, ולא ברור לי למה אני נמשכת לקרוא את הבלוג שלה כל פעם מחדש, שכל הפוסטים שלה סובבים סביב נושא אחד ויחיד - היא עצמה. אמרתי לעצמי שזה בסדר גמור, והרי איפה נכתוב את עצמנו אם לא בבלוג משלנו, ולא רק לאנשים רהוטים שיודעים לתאר יפה את החיים במילים מותר לבטא את עצמם. כמובן. זו רק היכולת שלה, לקשר כל נושא בעולם לעצמה, שמרשימה אותי בכל פעם מחדש. לקח לי זמן לשים לב לזה. הרי איפה נכתוב את עצמנו אם לא בבלוג משלנו? רק שזה לא רק שם. היא מגיבה לא מעט בבלוגים אחרים שאני קוראת - כנראה זו הסיבה בגללה אני חוזרת אליה בכל פעם מחדש - וכל אחת מהתגובות שלה סובבות סביב עצמה באגוצנטריות שבכמוה עוד לא יצא לי להתקל. בין אם מדובר במלחמה, בפוסט נוגע ללב של מישהו שקרה לו משהו עצוב או בבתי קפה תל אביבים, הבחורה איכשהו תמיד תמצא את הדרך לקשר את הנושא לעצמה בקלילות בלתי מודעת.
אז למה אני חוזרת לקרוא את ההגיגים שלה כבר הבנתי.
השאלה האמיתית היא, למה זה מעצבן אותי כל כך.
הייתי מקשרת לכמה תגובות נבחרות שלה כדי להבהיר לעצמי שמדובר בסמן ימיני של אגוצנטריות ולא סתם באנטגוניזם שפיתחתי כלפי הבחורה הזרה לחלוטין אבל אני לא רוצה שהיא בטעות תגיע לכאן דרך טראקבק או הסטטיסטיקות של הבלוג שלה. אין לי שום כוונה להעליב אותה או לפגוע. אין לי שום דבר ממשי נגדה, זה רק שהיא מקפיצה לי את העצבים בכל פעם מחדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
