לקח לי יום שלם וסייסטה מאוחרת כדי להפטר משאריות האלכוהול ולהעיף עבודה אחת מהשתיים שאני צריכה להגיש השבוע. מה שאומר שאם אני מצליחה לגמור את העבודה השנייה בסוף השבוע הקרוב, יהיה לי מספיק זמן כדי ללמוד לשני מועדי ב' במקביל. אכן, יש למה לצפות.
ולעניינים החשובים יותר - אחרי שקצת התעוררתי הגעתי למסקנה שהאיש מתפעל את אחת הגופות היותר מרשימות שזכיתי לראות מקרוב. מה שאומר שגברברי הפקולטה מפתיעים לטובה (אפילו אם הם זאטוטי שנה א', ולא, זה לא משנה שבתעודת הזהות שלו הוא מבוגר ממני). אני מניחה שזה מה שגם חלקם חושבים בעקבות התנהגותי הפסיכית באותו לילה ממש. או כמו שהוא ציין בפליאה "זה נכון מה שאומרים, שהבנות של החוג ביום הן לא הבנות של החוג בלילה". למען האמת, נראה לי שמה שהוא התכוון לומר היה "כשאת יושבת וחורשת עטופה בסוודר את נראית אחרת לגמרי מאשר כשאת שתויה ולובשת טישו וכתר". אבל אני לא נוטה להכניס מילים לפה של אנשים אחרים. בניגוד, נניח, לדברים אחרים כמו הלשון שלי.
הייתי אומרת שהשלב הבא הוא לחכות לטלפון, רק שהבעיה היא שאין לו את המספר, כמובן.
אני מצדי, מגובה באמונה מלאה ביכולות התחקיר שלי, תכננתי לשלוח לו סמס סולידי כדי לפתור את הבעיה הזו. רק מה? הטמבל לא עדכן את הנתונים שלו באתר החוג, וב144 לא מזהים את השם. גם גוגל לא מכיר אותו במיוחד, לפחות לא בצורה שמסייעת לי, ועדיין לא הגעתי לשלב שבו אני מוכנה לערב בזה אנשים נוספים כדי להשיג את המספר (למרות שאני יודעת בדיוק מי תהיה הכתובת לשם כך). נכון שהשלתי מעלי לא מעט מכבודי העצמי בליל-שלשום (אבל רכשתי קצת אחר), אבל בכל זאת יש לי פאסון כלשהו לשמור עליו.
האופציה כרגע היא לחכות ליום שלישי ולהתקל בו במקרה במסדרונות אחרי שהמומנטום מזמן יעבור, והוא בטח יהיה מוקף בזאטוטי-שנה-א' אחרים ככה שאני אחלוף בצורה מתנשאת ומעצבנת ולא אעשה כלום. אני תוהה אם פעם אחת בחיי אני אצליח להיות עם מישהו ולפגוש אותו בתזמון ראוי, unlike מקרה המר בחור וההעלמות לטובת חודש מבחנים, או חופשת פורים הקצרצרה הבאה עלינו לטובה. ולא בא לי לחכות ליום שלישי ולדברים שיקרו בטעות. מתחשק לי חיבוק ללילה עד-מאד בעיקר כי זה האחרון היה נעים ומחמם בצורה קיצונית. קצת כמו לישון עם סדין חשמלי שיודע לנשק.
בחיי.
סימניה: השיר של טיפקס לאירוויזיון
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
