יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים
|
| 6/2007
 שטחי זה הכי מעודדת מההחלטה האמיצה שקיבלתי, החלטתי להמשיך בדרכי הנחושה ולשלוף גם היום מהארון חצאית חמדמדה ונוזלית במיוחד. הבעיה התעוררה כשהייתי צריכה לאסוף משהו מרחוב שטראוס, ואיכשהו לא הרגשתי שהכתפיים הגלויות והחצאית המתנפנפת משתלבות כשורה עם הנוף המקומי... נו שויין, אפילו ברכיים לא חשפתי. יכול היה להיות גרוע יותר. נשאר רק להרהר מה ללבוש מחר כל עוד החמסין הזה באזור. אני די מחבבת את השטחיות הזו שקפצה עלי. האופציה השנייה היא להכנס לדכאון.
* * *יש ימים כאלו, שאני מוצאת את עצמי מעיפה מבט חטוף במראה ואומרת בשקט "נטאשה, היום את נראית בסדר גמור", וזה משמח עד מאד ומשכיח את העובדה שעקמתי את הרגל ממרומי הכפכפים החדשים. ממש כמו מצבי הרוח שלי, גם הם לא יציבים יותר מדי.
| |
|