יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים
|
| 8/2007
עובדות החיים
נראה היה לי קצת מוזר שהיא כותבת "הדירה חמש דקות ממרכז העיר, חמש דקות מרחביה, חמש דקות מגבעת רם, שבע דקות ממלחה". אבל מה? ירושלים. דברים מוזרים יותר קורים. התקשרתי. "תגידי, איך יכול להיות שדירה אחת נמצאת גם חמש דקות מגבעת רם וגם חמש דקות מהעיר?" "זה מיקום כזה, מצויין".
נו, עם נימוק משכנע כזה מי אני שאתווכח? עליתי על האוטובוס. זה כמובן לא לקח לי חמש דקות, גם לא עשר. אפשר לומר, אני מניחה, שהדירה נמצאת שבע דקות מתחנת האוטובוס שלוקח בערך חמש דקות לקצה של רחביה (הקצה הרחוק, כמובן) ולפחות עשרים דקות לעיר. ולא שזה נורא ואיום - אבל למה לכתוב אחרת? מה, לא הייתי שמה לב שמושגי הזמן הגמישים האלו לא כל כך תואמים את המציאות? אררררג.
* * * "הדירה ביפו, אבל היא עורפית ומאד שקטה". וואלה? הייתכן? כמעט אנסתי את הבחור להגיע אליו כבר באותו הרגע. מי היה מאמין שקיים נס שכזה? הגעתי אחרי יומיים רק בשביל לגלות שהדירה אכן ביפו, קצת עורפית אבל לא מאד שקטה. מה שהפיל אותי הייתה התקרה המתפרקת ובעיקר העובדה שהמקלחת לא הייתה מחוברת לשירותים (כמקובל) אלא דווקא למטבח. היגייני להפליא. וויתרתי. יש גבול. * * * מה שכן, אין ספק שאני מכירה עכשיו הרבה יותר טוב את העיר הזו. * * * דירות זעירות, דירות מטונפות, דירות מתפרקות, דירות מהממות עם חדרים ענקיים ומרפסות צמודות שמתפנה בהם חדר זעיר ובלי חלונות, דירות מהממות עם חדרים ענקיים ומרפסות צמודות שרוצות שותפות דתיות שומרות שבת, שרוצות שותפים זכרים מעל מטר שמונים, שרוצים שותפה אינטלגנטית (זו אני!) אבל רק לחודשיים וחצי, דירות עם רעש, דירות בלי רעש שמנותקות מכל סימן חיים, דירות חמודות בנחלאות עם שותפים הזויים מדי וכאלו שרוצים רק שותפים מעשנים שלא אכפת להם שאנשים נכנסים ויוצאים בלי הפסקה - ראיתי הכל. * * * אם רק הייתי לומדת בבאר שבע.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
