|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אני תוהה - למה "הקרב על השבת" ולא, נניח, "הקרב על החירות"? או "הקרב על חופש התנועה"? או "הקרב על הסטטוס קוו"? או "הקרב על מקומות החנייה"? למה לאמץ, אוטומטית, דווקא את הנרטיב החרדי?
(כן, אני יודעת, אפשר לקרוא את זה גם כאילו זה הקרב של החילונים על השבת, אבל הקונוטציות כל כך ברורות, שזו כבר סתם התייפייפות ועצימת עיניים)
| |
לא שאני מבינה הרבה בפוליטיקה האמריקאית (ובזו הישראלית כן?), אבל כשאתמול הוא שאל "אז את בעד השחור או האשה" חייכתי לעצמי ואמרתי "האשה. ברור שהאשה" באקט צפוי להפליא ומכל מיני טעמים שאמנם אפשר להתייחס אליהם כפוליטים, אבל לחלוטין לא קשורים לאג'נדה של כל אחד מהם עליה, כאמור, אני לא באמת יודעת מספיק.
ואת זה עוד אמרתי אחרי שהרצתי פעמים את שיר-הקמפיין של אובאמה רק עכשיו שמתי לב לזו שאומרת "כן, אנו יכולים", אבל מי שבאמת כבשה אותי זו ההיא מ2:04 והידיים השרות שלה שמילא אותי בצער עמוק על כך שקשה לי לדמיין אצלנו מערכת בחירות שמסוגלת לעורר כל כך הרבה השראה.
גם אנחנו צריכים שינוי.
| |
אני באמת רוצה להבין משהו - כשיאיר לפיד כותב "הגיע הרגע לגילוי הנאות: העובדה שאני כותב עליו היא הפרה ברורה של שבעה-שמונה כללי אתיקה עיתונאית", הוא חושב שזה הופך את זה לבסדר? לא, כי זה לא.
כן, נו, מי אני בכלל. אזוב קיר מושתן. גרגר אבק נידף ברוח. יתוש בן דומן. המכתבים היחידים שאני מקבלת מהבנק הם אלו שקוראים לי לבוא ולסדר את החתימה הביומטרית שלי, מה שזה לא יהיה, והדבר הכי קרוב לאולפן שישי שאני מגיעה אליו זה זפזופ קצר כשאצל שלח ודרוקר יש פרסומות, וגם אז בדרך כלל אני ממשיכה לערוץ 1 עד יעבור זעם. אבל בכל זאת. זכור לי במעומעם טור שלו שבו הוא נזף נחרצות באיזו כתבת-מקומונים שחיפשה עליו לכלוך. "איפה האתיקה!" הוא רעם. תבדוק בין הגירסא הסגולה של התנך לספר הכוזרי. אולי שם היא מסתתרת. (ואגב, אני את התנ"ך שלי מעדיפה בגרסתו המיושנת. זו עם הכריכה הכחולה, שקיבלתי, בדיוק כמו הלפיד, בטירונות)
| |
מצחיק איך לאחרונה מרגיש לי כאילו שיש לי חיי חברה עשירים.
הבעיה היא שכשאני באה לספר על זה לאיילה ושי, פתאום אני מגלה שזה בעיקר בתוך הראש שלי ש"סמס מהמר-בחור מפורים אחרי שעזרתי לו בלימודים והוא חיבק אותי בתחנת האוטובוס כדי לא לקפוא מקור" הופך ל"המר-הבחור מפורים חזר לתמונה". שי הגדירה את זה יפה כשציינה "לא ידעתי בכלל שהוא היה בתמונה".
בעצם, אולי זה לא כל כך מצחיק.
* * * אחרי "מצעד החיים איתנו" אתמול, תכננתי להמשיך במגמת המודעות החברתית ולהגיע הבוקר להפגנה או כמו שהשותף שלי הגדיר "מסיבת הסטודנטים הגדולה" מול בית/משרד רה"מ. רק שמשום מה התעוררתי בשתיים עשרה בצהרים ככה שלא הייתי כל כך חברתית ופוליטית. אבל התכוונתי, האין זה מספיק? (לא). * * *
בצהריים יצאתי לנשנוש עם איילה ושי. ארוחת צהרים בשבילן, בוקר בשבילי. המדרחוב היה עמוס סטודנטים. לרגע הרגשתי שאני לומדת בבן גוריון. * * *
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
