לקראת דמדומי הבוקר פתאום התעוררתי. חבוקה על ידי בחור מכיוון אחד, מחבקת חתול מכיוון שני. אם רק הייתי יכולה לצאת מעצמי, לרחף למעלה ולצלם, זה היה פריים מושלם.
ולפעמים אני רוצה לפגוש אתכם במקרה. לא כי אני מתגעגעת או כי אתם חסרים לי. אני לא מתגעגעת ואתם לא חסרים לי. אבל אני רוצה שתראו כמה יפה אני בעיניים שלו. כמה הוא אוהב אותי. כדי שלרגע תחלוף בראשכם המחשבה "יכלתי להיות במקומו, ווויתרתי". כדי שלרגע אולי תרגישו את אותה תחושת החמצה שהרגשתי אני כשהלכתם.
בהמשך לחוק הספאם ושאר חקיקה צרכנית ראויה, אני מחכה שאחת מחברות הכנסת החרוצות תרים את הכפפה ותטפל בהצעת החוק הבאה - איסור גורף על משלוח סמסים פרסומיים לבחורות שמחכות לשיחה מבחורים חמודים.
לפעמים אני לא יכולה שלא לתהות - האם זו אני שמושכת את הפסיכים, או שפשוט יש טרנד חדש כזה של בחורים ש"לא בקטע שלהם" קונדומים? (ולמה לעזאזל הם חושבים שאני מתכוונת לשתף עם זה פעולה?!)
לא לצאת עם בלוגרים. לא, גם לא אם מדובר בשלושה ארבעה דייטים חסרי פואנטה. אחר כך הם כותבים כל מיני פוסטים רומזנים על בחורות ודייטים, ולנצח טוב, לא יודעת אם לנצח, אבל בטח עוד יותר מדי זמן אחר כך תחפשי שם את עצמך, תוהה.
Youre so vain, you probably think this post is about you נראה לי שיצרתי לולאה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
