יום אחד אני אחזור לכתוב יותר מוואן-ליינרים
|
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לעשות טעות מתוך מודעות מלאה לכך שזו טעות, זה הופך את העניין לקצת פחות גרוע, נכון? זאת אומרת, אם את קופצת בצורה מודעת לתוך הבור שהצלחת לצאת ממנו, אז אי אפשר ממש לקרוא לזה "נפילה", נכון?
מצוין. ככה חשבתי.
| |
ולפעמים אני רוצה לפגוש אתכם במקרה. לא כי אני מתגעגעת או כי אתם חסרים לי. אני לא מתגעגעת ואתם לא חסרים לי. אבל אני רוצה שתראו כמה יפה אני בעיניים שלו. כמה הוא אוהב אותי. כדי שלרגע תחלוף בראשכם המחשבה "יכלתי להיות במקומו, ווויתרתי". כדי שלרגע אולי תרגישו את אותה תחושת החמצה שהרגשתי אני כשהלכתם.
| |
בהמשך לחוק הספאם ושאר חקיקה צרכנית ראויה, אני מחכה שאחת מחברות הכנסת החרוצות תרים את הכפפה ותטפל בהצעת החוק הבאה - איסור גורף על משלוח סמסים פרסומיים לבחורות שמחכות לשיחה מבחורים חמודים.
(זה שהוא התקשר לא אומר שהצעת החוק הזו ראויה פחות)
| |
רגע לפני שהחתונה נסגרת סופית, אנחנו קורסים על כמה כיסאות מנסים להסדיר את הנשימה. ואז מגיע הדוד.
ואתם מי? הוא שואל. חברים של הכלה. למדנו איתה באוניברסיטה. עונה אחד. כמה יפה אתם רוקדים! הוא אומר. כל הזמן הסתכלנו. אבל את! הוא פונה אלי פתאום, ממך אי אפשר היה להסיט את המבט.
אני מסמיקה קלות, תוהה כמה מזה נבע מהשמלה המסתחררת שלי, האדומה.
בבוקר אני קמה בלאות ונזכרת - גם מתאונות דרכים אי אפשר להסיט את המבט.
| |
שיעורים שנטאשה לומדת
לא לצאת עם בלוגרים.
לא, גם לא אם מדובר בשלושה ארבעה דייטים חסרי פואנטה. אחר כך הם כותבים כל מיני פוסטים רומזנים על בחורות ודייטים, ולנצח טוב, לא יודעת אם לנצח, אבל בטח עוד יותר מדי זמן אחר כך תחפשי שם את עצמך, תוהה.
Youre so vain, you probably think this post is about you
נראה לי שיצרתי לולאה.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
