זמן-זמן-זמן!
אוף זה עובר כל כך מהר ....
כל השבוע ,שובעיים אני מחכרה רק לחזור ואז זה עובר כל כך מהר ואני לא מספקה אפילו להתרגל לעובדה שאני כאן וצריכה כבר לחזור .
כל כך מדכא.
כל מה שבא לי זה להירדם איתו ,חצי ערומים עם סדין דקיק ומזגן שמקרר אותנו וככה אנחנו ,שוכבים מחובקים ומחממים אחד את השני שוקעים בשינה עייפה עם חיוך.
להתעורר בבוקר בלי דאגות , בלי כל שניה להציץ בשעון פשוט לשכב ולהנות מהנוחכות שלו לידי.
פשוט לשכב ולחייך , בלי דאגות .
אוהבת אותך דני שלי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
