שוב זה קורה, תחושות מגעילות שמלוות בפרצוף מהורהר, נוסעת ברכב בשמונה בבוקר מהדירה שלו אל שלי.תמיד אחרי כל הכרות אינטימית יש את הקטל העצמי הזה שמשגע אותי, סקס- לא סקס, חיבוקים לאורך הלילה, פור פליי ארוך, זה לא משנה. אני לא יודעת להתמודד עם הבוקר שאחרי, כשמישהו עוזב את הדירה שלי, שלו, חזרה לחייו אחרי הגחמה שהעברנו יחד למה זה תמיד נורא מעיק עלי? בעוד הגברים האלו לא מהרהרים על זה אפילו שנייה לאחר מכן. למה תמיד יש לי קושי ללכת ורצון נואש להשאר, פחד להשאר לבד. לרוב גם חרטות ותחושות שאני לא שווה אף אחד לקשר מעבר למיניות הראשונית הזו. אני רוצה להתנזר מהכל, אפילו פיתוח מערכות יחסים מתקלקלות..

קשה לי לוותר על הלילות האלו שמגיעים מדי פעם, שאני חולקת מיטה עם גבר שההמשך שלנו לא ידוע. זו אינטימיות שחסרה לי בחיי כל-כך שזה פשוט כואב שזה נגמר. לצערי תמיד הוא לא ידוע, לצערי זה גם כמעט לרוב ממסגרות בחיי, ככה שזה בכלל מקשה כשאשר רואה אותם מדי יום.

וגאד, איך זה שתמיד הכל צריך להתחיל בנסיונות שלהם לסקס, ולפעמים גם בחוסר איפוק שלי ורצון לממש את בקשתם בדרך זו או אחרת, כאילו , להיות יחד ורק לדבר זה לא מצב אידיאלי, וצריך להשתיק ולהנעים. בכל מקרה, חיי הרומנטיקה שלי דפוקים מיסודם, אני לא בחורה שיודעת להתמודד עם גברים, גם לא בגילי אחרי כל הקשרים שבאו וחלפו.

נמאס לי מהשברונות הקטנים, רוצה רק לסגור את הדלת מאחורי עם חיוך ו''סבבה, נתראה כבר מתישהו''.והכי רוצה? שסקס בכלל לא יהיה האישיו וירצו אותי למעבר, ושאני גם אתן לזה להתגלגל לשם, להמשכיות. אבל מזה כבר התייאשתי.

רוצה פרטנר שלא עוזב בבוקר.