מעללי הקו העקום

בקטע הזה אהוד יושב לו לבדו בגעגועים על כסא. כלומר כמעט לבדו, לולא היה לו את הקו העקום...

בואו נצפה!!

-קו שלי, אני עצוב.

~למה אהוד, למה?~

-כי דפנה (החברה הכוסית הלוהטת שלי שאין לי מושג איך השגתי והיא לא זרקה אותי במשך 10 חודשים כבר) נמצאת בקנדה...

~למה היא בקנדה יא מג'עופון?~

-כי היא לומדת פסנתר אצל איזו אחת כזאת נחמדה שיש לה קשרים עם עשירים נחמדים עוד יותר או משו כזה.. ובסופו של דבר אנשים נחמדים ועשירים ממנים לה מלגת לימוד פסנתר, תאוריה במוזיקה, ג'אז (ג'אז לעד!!) ובלוז (רוברט ג'ונסון האליל!! תעשה לי גיטרה אקוסטית!!) כי היא ניגנה מולם יפה... אני אישית גם לא הבנתי ממש למה הם החליטו לזרוק עליה כסף בלי סיבה, אבל יופי לה אז מה אכפת לי? בכל מקרה היא עכשיו היא שם במשך חודש (היא שם כבר שבועיים) והיא עכשיו בקנדה. היא הייתה בקינגסטון ועכשיו היא בטורונטו. היא בנוסף ללימודי הפסנתר לומדת דברים לא קשורים לכלום שאין לי (או לה) מושג למה היא לומדת אותם כמו סיף וריקוד (waltz biaaatch! nizle fo shizzle ma niggaaaaa!!!!)... והיא גם נמצאת במקומות כיפיים כמו wonderland (הדיסניוורלד של קנדה, איי?).

~אז היא רק בקנדה כל הזמן? איזה זין... קנדה סאקס מאן!!~

-לא נכון! קנדה פי שמונה על ארה"ב! שם כולם שמנים ואוכלים מקדונלדס... בלעע... ובקנדים אתה יכול להסתובב להגיד לאנשים:

show me your canadian muscles (בדיחה פרטית, מצטער)

והם יעשו את זה!!

~אהוד, למה לעזאזל אתה רוצה לראות את השרירים של גברים קנדים חסונים!?~

-אממ בלי סיבה.... *קריצה* *קריצה*

~אה!! איכס!! אני חולק את אותו הגוף עם הומוסקסואל!! אוקי אתה תשאר בצד הזה של הגוף ואני אשאר בצד שלי! (כמו איזה סיטקום מטורף!!! כמו האי של גיליגן או משו!!)~

-אוף איתך, קו! אני אמרתי לך שאני עצוב ואתה לא מנחם אותי! אתה רק צוחק עליי וקורא לי הומו! (לא שיש לי משו נגד הומואים... אבל לקו יש! ההומופוב המסריח!)

~אני לא צוחק עליך בכוונה... אתה רק על סף בכי, אז זה דורש... אופס.. אתה בסדר? אתה עומד לבכות? הא?! התינוק עומד לבכות!?!? אתה רוצה את אמא!? אתה רוצה לבכות על הכתף של אמא שלך?! אתה אפילו לא גבר! אני לא מוכן אפילו לירוק לעבריך! נמושה.~

-*מחזיק את הבכי לשניה* אני לא אבכה... אני לא.. *מתפרץ בבכי קולני ביותר...* *מאוד מאוד מאוד קולני*

~אהוד! תהיה בשקט עם הבכי הנשי שלי! אנחנו בספריה!~

-איך הגענו לספריה?!

~מאיפה לי!? אתה חושב שאני אקרא משו?!~

- *מנגב את הדמעות מהעיניים* טוב... אז איפה היינו?

~אתה פינטזת על גברים קנדים חסונים.~

-אה נכון! *שוקע במחשבות* *מזיל ריר*

~ אה! איך! בלעע!! *מקיא* אהוד!! לא התכוונתי ברצינות!! איוווו!!!! *מקיא שוב* *די נהנה מהעניין* *דוחף אצבעות ומקיא שוב* *מקיא עד שמאבד הכרה*~

מילת המחבר:

טוב אז הקיצר, מה שרציתי לומר זה שאני מתגעגע לדפנה. אני רוצה שהיא תחזור כבר, אבל היא רק תחזור ב3 לאוגוסט (כל כך רחוק!!!!!!!!) וקשה לי לחכות. אני מצטער שאני לא כותב כמו בלוגרים אחרים שכותבים את כל הדברים הקטנים בחיים שלהם לקוראים האנונימיים אבל אני מעדיף לעשות את זה יותר בעקיפין דרך סיפור עם הקו... רוב הזמן אחרי הסיפור אני עושה איזו פסקה או שניים של סיכום שאני מדבר בלי הקו, אז אם אתם לא אוהבים את זה שאני עושה את כל הסצנת דורשת צומי עם הקו (כי זה די מטומטם) אתם יכולים לדלג לקטע הזה ולקרוא על החיים שלי בבאסה חסרת עלילה או פואנטה... אגב רק שתדעו, כל ההסבר הזה הוא רק מתגובה שקיבלתי שאני צריך להיות כמו בלוגרים אחרים ולספר את החוויות בחיים שלי.

מה אתם אומרים? אני צריך להיות כמו כל הבלוגרים ולרשום כמו יומן משעמם או להיות ככה ולרשום איך שבא לי את חוויות החיים שלי בעקיפין ולנסות להצחיק קצת גם בנוסף לכל?

נכון שאני צודק ושהוא מכוער מחוצ'קן עם גידול סרטני בצורת שומה על השפה העליונה!?

בעע בכל מקרה הבאתי קרשים לקומזיץ מהעבודה אתמול... עכשיו יהיה לנו דברים לשרוף בזמן שאנחנו משתכרים... נכון שאנחנו החבורה הכי חכמה שקיימת שם? גם אלכוהול וגם אש? השילוב המנצח!

טוב אני הולך לראות טלוויזיה או אולי לשמוע Black Sabbath... או שניהם ביחד!!

אהוד

~והקו העקום~