" רק כשמאבדים מישהו..
מבינים עד כמה הוא היה חשוב לך..."
- פ ר י ד ו ת ?! -
תתמיד יכאאבו ,,
ת מ ו נ ו ת ?!
-לעוללם לא יחליפפו ת'חוויה של . .
+ לההיות שם +
ז כ ר ו נ ו ת ?!
טובבים / רעים = תתמיד
+ יביאאו דמעות ... +
- ו מ י ל י ם ?!
לעעולם לא יצליחחו
להחליף רגשות =\
לפעמים ...שאתם מאבדים מישהו רק אז אתם מבינים כמה לא באמת הערכתם אותו כמו שחשבתם..
רק כשמאבדים משהו מבינים עד כמה הוא יקר
יש כאלה שאומרים שעד שאנחנו לא מאבדים משהו אנחנו לא מערכיים אותו. לא כמו שאנחנו צריכים בכל אופן.
הרי עיוור- לא מעריך את הראייה שלו עד שמאבד אותה. בנאדם לא קם בבוקר ואומר איזה כיף שאני יכול לראות. בנאדם לא מעריך את היכולת לקום בבוקר ולראות את אור השמש שנכנס דרך החלון, לא מעריך את היכולת שלו לראות את השמיים הכחולים, את העצים הירוקים. אבל ברגע שהוא מאבד את הראייה שלו, הוא מבין כמה מקום הראייה תפסה בחייו, כמה משמעות הייתה לראייה שלו. הוא לומד פתאום להעריך, אבל זה כבר מאוחר מידי. הוא כבר לא יכול לראות שוב לעולם, גם לא את האנשים שקרובים אליו.
וחירש- לא מעריך אף פעם את יכולתו לשמוע, עד שהוא כבר לא יכול לשמוע עוד. הוא לא מעריך אף פעם את היכולת שלו לשמוע את עצמו, את חבריו, את משפחתו. את היכולת שלו להאזין למוזיקה, לשמוע את הציפורים מצייצות. ונכה- עד שהוא מאבד את היכולת לנוע בכוחות עצמו וללכת, הוא לא באמת יודע להעריך את היכולת הזאת. הוא לא מעריך את היכולת שלו לנוע בביתו בחופשיות, את היכולת לקום בבוקר בעצמו מהמיטה, את היכולת לעשות ספורט- דבר שכל כך הרבה מתלוננים עליו. בנאדם נכה כל חייו משתוקק לחוות. ואתם יודעים מה עוד?! מה עוד אנחנו לא מעריכים בכלל? מה אנחנו ממש צריכים להעריך ואנחנו לא ממש עושים אתזה?
את החיים שלנו !
הרי מעטים מאוד האנשים שקמים בבוקר ואומרים ' איזה מזל שאני חי'. אנחנו לא לומדים להעריך את החיים שלנו עד שקורה משהו שכמעט לוקח מאיתנו אותם.
ברוב במקרים אנשים לומדים להעריך את חייהם כשהם כמעט מאבדים אותם ואז בדרך נס מדהימה הם מקבלים הזדמנות נוספת, לחיות. כולנו צריכים להנות מכל רגע בחיינו, גם מהרגעים הקשים והכואבים וגם מהרגעים השמחים והמהנים, להנות ולהעריך כל דקה שבה אנו נושמים,צוחקים,בוכים,רואים,חשים,שומעים,זזים וחיים. הלוואי ונעריך תמיד את החיים שלנו ולא נצטרך לאבד משהו בחיים כדי ללמוד להעריך אותו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
