אתמול היה אצלנו בפעם השנייה מאמן כלכלי בשם אריק. ישבנו אמא, אני והוא לדבר על המצב, מאחר ואני מעורבת לא מעט בכלכלת הבית (יש לי שתי הלוואות, שתיהן יחד על סך של 50,000 שקל, שתיהן נועדו לסגור מינוסים של אמא).

אז קצת רקע: ההורים שלי התגרשו לפני שלוש שנים וחצי, גירושין מאד מכוערים (לא שיש יפים. יש מכוערים ויש מכוערים מאד). אבא הלך וקנה בכסף של שניהם בית נפרד, לפני שהייתה חלוקת רכוש מסודרת, בסכום גדול מדי משיכולנו להרשות לעצמנו, והוא גר שם עד היום. אמא שלי לא הייתה חזקה מספיק כדי ללכת עם זה לבית משפט, וגם כי קשה להוכיח שהבנאדם השתמש בכסף בלי ידיעתה (הוא טיפל בכל העניינים הכלכליים).

נכון להיום, הוא משלם מזונות על שתי האחיות שלי, משהו באיזור ה-2,000 שקלים בחודש, ותכף הוא יפסיק לשלם על אחותי, שהיא בת 17, וישלם רק על הקטנה (6).

אמא שלי ואני עושות משכורת דומה, הפרש אולי של 1,000 שקלים לטובתה.

באשר למאמן, הוא דיבר עם אמא בהתחלה ואחרי שהיא הסבירה לו שאין לה איך לשלם (עובדה שהיא צריכה ייעוץ כלכלי...), הוא אמר לה שהיא "יכולה לשלם, לשלם חצי, או לא לשלם בכלל". זו ההחלטה שלה.

בכל אופן, ישבנו אתמול אחרי שהוא אסף נתונים בפעם שעברה ושיקלל אותם לפי ארבעת החודשים האחרונים. בשורה התחתונה, יש לנו הפרש של 6,000 שקל בין ההכנסות להוצאות, כמובן לטובת ההוצאות. אז ישבנו ועברנו סעיף-סעיף בהוצאות וראינו במה אפשר לצמצם ואיך. אחרי שסיימנו, שיקלל את הנתונים החדשים, ולמרבה הפלא יצא לו 1,000 שקל פער בין ההכנסות להוצאות. רק ששוב הפער היה לטובת ההוצאות. גם אחרי שהורדנו חצי מהדברים שאנחנו קונות בסופר, תידלקנו פחות, לא בזבזנו על מסעדות ובתי קפה ובקושי חיינו. תיאורטית, כמובן.

בסוף השיקלול (שאותו הוא עשה מולנו, תוך כדי), הוא הסביר שזה המצב. וחיכה לתשובה מאיתנו. לא היה לאף אחת מה להוסיף או איפה לקצץ או לחסוך. אמרתי שאתן את זה מהשכר שלי וזהו, נוסף למחצית המשכורת שלי שאוטומטית הולכת לחובות. רק כי לא היה לי מה להגיד. אז אני אשאר בלי שקל, בסדר.

הוא הסתכל עלינו, אחרי ארבע השעות שבהן ישבנו ועשינו אינסוף חישובים. על אמא, עליי. הרכין ראש, קיבץ את הדפים שלו, ולבסוף שאל, "אז את משלמת או לא?"

באותו הרגע הסתכלתי על אמא, ואז הורדתי את הראש. לא רוצה אפילו להיות חלק מזה.

הוא ביקש, מסתבר, 4,000 שקלים לשתי פגישות בלבד. באחת מהן הוא אסף נתונים מאמא שלי, ובשנייה הוא הגיע למסקנה שגם אם נצמצם לא נצא מהברוך הזה.

מה שהפריע לי, יותר מהכל, הוא אפילו לא המשפט הזה. הוא העובדה הפשוטה שאפילו מאמן כלכלי מוסמך, שיש לו גישה לדברים האלו וראש מפותח-פיננסית יותר מלנו - לא הצליח לתת לנו תשובה חד משמעית של "עשו ככה". כמובן שאין פתרון קסם לדברים האלו. אף אחד לא מקיש באצבעות ומפליץ כסף, נכון. אבל הייתי אפילו מצליחה לבלוע את הצפרדע ובאמת לענות בכנות על השאלה האחרונה שלו, אם הוא רק היה עושה את העבודה שלו כמו שצריך.

אימון כלכלי מצריך ליווי של כמה חודשים, זה לא תהליך בן שבועיים, קל וחומר של שתי פגישות בהפרש של פחות משבוע.

זה מצב שבו איכשהו כל הגברים בחיי מוכיחים לי בצורה הכי מכוערת שיש, שבבסיסם הם פשוט שמוקים. אולי חוץ מסבא שלי. כי תמיד יהיו יוצאי דופן.

אז, אין לי ממש מושג מה אני עושה עכשיו. אתמול פשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות. אני לא רוצה להוריד לאחיות שלי את רמת החיים, לא מגיעה להן רמת חיים כזו. ונכון שצריך להתגמש ולעשות המון ויתורים, ובאופן כללי סוויץ' במוח כדי שנוכל לחשוב אחרת ולהתנהל נכון בכל העניין הכלכלי הזה.

אבל זה לא הופך את זה ליותר קל. שום דבר לא הופך את זה ליותר קל.

נראה לי שהפתרון היחיד הוא לחפש עבודה נוספת וזהו.

לפחות מצב הרוח שלי השתפר קצת אתמול. יצאתי וחזרתי רק בשבע בבוקר. כיף לברוח מהצרות ללילה, אני ממליצה.