| 7/2007
שירים על המוזה-מיומנה של מזדיינת-חלק ב'
שיר מספר 202 - שיר בשם "מסבלות החיה האנושית"
אני לא זוכרת אם היית מתביישת להיות עירומה כשהייתי ממש קטנה
אבל אני יודעת שהיום אני לא חשה כל בושה
ולא רק שאינני חשה כל בושה
אלא שאני חשה בושה כי אני לבושה:
בושה על כך שיש איזה דבר-מה שעל הבגד לכסות -
בושה על כך שאינני יכולה להיות כל הזמן עירומה,
בושה על היותי חיה.
שיר מספר 208
אני אוהבת אותם יפים, אני אוהבת אותם חסונים, אני אוהבת אותם בתוכי.
שיר מספר 217
הרגש שלי חסום
בגלל 2500 שנים של תרבות - 2500 שנים של בדידות
כי אני יכולה להרגיש רק מה שאני יכולה לבטא
ויש כל כך מעט שאני יכולה לבטא,
מבלי להיחשב למקל של מטאטא;
מבלי לאהוב
"מבלי לאהוב":
מבלי להיות ולא-להיות.
שיר מספר 220
הוא אומר שיתאבד אם לא יהיה שלו.
אני רוצה זרע של מתאבד? לא.
שיר מספר 221
את השירים שלי אני רוצה שאנשים ימלמלו בשפתיים דומעות
את השירים שלי אני רוצה שאנשים ימלמלו בשפתיים שפלות
אני רוצה שלא תהיה באנשים גאווה כשהם ייקראו את השירים שלי
אני רוצה שלא תהיה באנשים יוהרה כשהם ייקראו את השירים שלי
אני רוצה שאנשים יישכחו מכל מה שקרה להם עד היום כשם קוראים
אני רוצה שאנשים יישכחו שהם עוד-לא-מתים כשהם קוראים -
אני רוצה שהם לא יחשבו שיש עוד מישהו בעולם, מלבדם ואני.
שיר מספר 228
הסיבה של הדברים לא תמיד ברורה
היא יכולה להיות לא-לגמרי-ברורה
הסיבה שלי הדברים לעולם איננה בלתי-ברורה
היא יכול להיות לא-לגמרי-בלתי-ברורה.
שיר מספר 232
את המגבלות של יכולתי לא אני אקבע.
אבל כל השאר: זה הכל שלי ולכן אעשה כמיטב יכולתי.
אני אוהבת לשמוע פרנצה שוברט כי הוא מזכיר לי שזה לא בושה להיות אנושי.
אני אוהבת גם לשמוע באך
(כי הוא מזכיר לי שזה לא נורא מידי פעם לגעת באויר מרומים.)
אני יושבת ומאוננת בחושך, לבדי
אני שמחה שאין איש בעולם מלבדי,
שכל האושר שעליו היה להיות מחולק בשווה בין הבריות -
כולו שלי
שיר מספר 234
מסה על התנועות הבלתי קצובות של זיון
ועל החשש משפיכה מוקדמת.
שיר מספר 237
אני שונאת מה שאני כותבת
כי אני יודעת שלא ארצה לקרוא את זה מחר וגם לעולם-לא -
ואם אני לא רוצה - מי יירצה?
אני בקרוב אמות - זאת ידוע לי בודאות.
והמוות שלי יהיה מיסתורי
שיר מספר 245
אני לא יודעת אם אגיע לגן-עדן או לגהינום אבל אני יודעת שגם שם אהיה לבד.
שיר מספר 247
אתה
יכול
להרגיש
בודד
רק-אם
אתה חושב ששאר האנשים לא בודדים.
שיר מספר 255 - שיר בשם "פילוסופים משחקים בכאילו"
פילוסופים משחקים בכאילו -
הם מקבלים אורגזמה מהפער בין האפשרי וההכרחי
(לדוגמא: "אני חייב להיות חושב כדי להיות קיים, לכן אני חושב - לכן אני קיים.".).
אני "משחקת" בדברים ממשיים - רגשות.
שיר מספר 256
זה טבעי ביותר
שאת מרבית כתביי
לא אבין.
כי הם נכתבו בשעות נדירות ביותר של הנפש ורוב הזמן נפשי איננה.
(אבל אין זה אומר שאין זה אומר שאין זה אומר שאין בהם גדולה!)
שיר מספר 257
אני לא מספיק אבסטרקטית
בשביל להיות פילוסופית
לא מספיק קונקרטית
בשביל להיות סופרת -
אז מה אהיה? מתאבדת.
שיר מספר 259
"את גונחת?
עשית בתחת?
למה את בורחת?
את בולעת?
את תולעת?
את לא יודעת שזה לא יפה כשאני מדבר לא להיות נוכחת?"
שיר מספר 262
עונג ההריגה איננו כעונג הרבייה:
עונג ההריגה איננו תלוי בחומר כעונג הרבייה.
לאורך האנושות המציא האדם כלי-משחית לאינסוף כדי להרוג בהם את זולתו
אבל לאורך האנושות די היה לו בידיעה שזולתו מת כדי לענגו,
לאורך האנושות מזדיין האדם באמצעות החדרת הזין לכוס
אבל לאורך האנושות ללא שפיכה בתוך אישה לא יתקיים עונג הרבייה.
שיר מספר 265
אני לא מקנאה - אני פשוט חושבת שזה לא צודק שהוא איתה.
"שהוא לא איתי."
שיר מספר 269
כמה זה מוזר
שמישהו שהיכרתי
אני לא רואה אותו יותר
והוא לא מת.
כמה זה מוזר
שלא רואים.
נפרדים?
אולי.
לא-נוכחים.
כמה זה מוזר
שיר מספר 271
תנו לי לספר לכם
על המינון הנכון
של:
ערגה, קנאה, תאווה, שנאה:
אם לא יכולה להיות לי אש האהבה
תהיה לי אש השנאה.
שיר מספר 278
מה טוב? כל דבר שיכול לגרום באופן לא-פיסי ללב להפסיק לפעום פיסית הוא טוב.
שיר מספר 279
אני לא חשה דחייה ממה שאני עושה
כי אני יודעת שזה דבר יפה מה שאני עושה
אני לא חשה זרות כלפי מה שאני עושה
כי אני יודעת שרק כאן אני נמצאת.
ואני בכלל לא כותבת על זיונים ואני בקושי כותבת על אוננויות
כי זה פשוט כבר לא כל כך מעניין אותי לכתוב על זה.
שיר מספר 286
אלוהים, עשה שהחיים שלי יהיו מעניינים יותר מהכתבים שלי!
שאני אחתוך את עצמי, איבראחריאיבר, באופן מזוויע למדי,
שהשלפוחיות של העור ייפרצו החוצה, שהדם של כדור העין ירטיב לי את הסנטר,
שהגפיים יהיו בוערים בגלל שיהיו מדממים כשהם מופרדים מהגוף.
שיר מספר 293
אני אוהבת שהריח של הזיעה מתערבב בריח של ההפרשה כשאני באה למצוץ.
שיר מספר 294
אני מזדיינת יותר מידי אבל לא מרגישה כך
אני מאוננת יותר מידי אבל לא מרגישה כך
אני מרגישה שזה לא רע
שאין לגירוי סף
כי מחר זה כבר לא יהיה כך.
שיר מספר 295
אני לא סובלת יותר כי בשביל לסבול צריך לרצות לא-לסבול או לרצות לסבול.
שיר מספר 306
מעולם לא כרעתי ברך בפני אדם
רק בפני אלוהים כרעתי ברך.
שיר מספר 307
גם אם נראה שהושפלתי (בגלל ששתקתי*)
שתיקתי הייתה קינת תהילתי ולא הלל תבוסתי.
רק בפני אלוהיי
כרעתי ברך.
שיר מספר 318
אני רוצה שהוא יהיה איתי גם כשלא עומד אבל אין איך לבדוק את זה כי תמיד עומד לו, כשהוא איתי. וכשהוא לא?
שיר מספר 331
אני לא יודעת אם יש מוות, אני לא יודעת אם יש עולם הבא
אבל אני יודעת
אני יודעת שלעולם יהא האדם כנוע, שפל, עלוב ונרפה, בפני אלוהים.
שיר מספר 332
לעולם חשדתי ולעולם אחשוד
במי ששמח,
שהרי אין לו לאדם סיבה להיות שמח תחת שמי תבל
אלא כדי להשיג משהו חברתי, חומרי, חיוור, טפל.
שיר מספר 336
אני לא מורידה את החזייה לפני שאני באה אליו
אני רוצה שתהיה לו חבילת-הפתעה
אני רוצה שתהיה לו היומולדת הכי שמחה
בפעם הראשונה שייראה אותם, מקפצים (אחורה, קדימה ולצדדים).
שיר מספר 337
אלוהים ברא אותנו פחדנים כדי שנוכל להיות מאוהבים,
כדי שנוכל להיצמד למישהו ברטט.
שיר מספר 347
הדברים שהכי מרגש לעשות אותם הם אלה השגורים (אוכל, שינה, זיונים)
אלא שהריגוש בהם הוא אופן העשייה (לזניה, 20 שעות שינה, זיון אנאלי).
שיר מספר 348
כאב. כאב. כאב. כאב.
למה כואב? למה כואב?
כי כל גילוי כרוך בכאב.
כאב. כאב. כאב. כאב.
לי לא כואב, לי לא כואב.
כי רק כשכואב אפשר לדעת,
שכואב.
שיר מספר 351 - מסתכל למרות שיודע
מסתכל למרות שיודע
שאסור להסתכל כי מסוכן להסתכל
כי מיותר להסתכל.
שיר מספר 356
אני לא שונאת יותר דברים שאין להם בסיס מוסרי;
אני לא נוחה להתאכזב;
אני צוחקת מהכל;
אני יודעת שאם איבדתי משהו מחר אזכה בדבר-מה יותר טוב;
אני בטוחה שיש בשירים שלי איכויות לא-נודעות
שיום אחד יציבו אותי בראש כל הפסגות
שיר מספר 358
הסיפוק של גמירה הוא אולי הסיפוק הכי גדול אבל לא הסיפוק הכי ממצה.
שיר מספר 368
האזכרה החודשית לנקבותי - היא לא אוהבת אותי,
הדם של הוסת הוא לא הדם של הכוס הוא לא הדם שלי.
שיר מספר 376
אני מתמסרת מידי? אני מתמסרת מידי.
אימא אמרה לי להיות טהורה.
אני מתמסרת מידי.
אסור לנקבה בימינו להיות מתמסרת בכלל,
הבעיה היא שאני מתמסרת לא רק לגברים
אלא גם לשוקולדים ולרגשות אובדניים
אני מתמסרת
אני מתמסרת, לכן
אם יש משהו טוב הוא אף-פעם לא מפסיק: יש משהו רע והוא אף-פעם לא מפסיק.
שיר מספר 381
השפתיים שלי יבשות ולכן: מתות להיות נמצצות.
שיר מספר 388
אני חושבת שאני חושבת שאני מכוערת כדי שלא אגלה שהאמת היא שאני מכוערת ושהאשליה היא שאני יפה (מוטב לי לגלות שהאמת היא שאני יפה ושהאשליה היא שאני מכוערת).
שיר מספר 391
יש באוויר ריח אימים של אין-אלוהים,
דברים קורים מעצמם.
יש באוויר ריח אימים של אין-אלוהים,
דברים קורים מעצמם.
הוא מאוד מוחשי: הריח של אין-אלוהים;
הוא כאן, הוא כאן.
שיר מספר 393
אני הנני לא-כלום, רק לפועלי יש משמעות.
המילים שלי לא מסמלות דבר - הן אומרות את עצמן.
כשאני אוהבת האהבה שלי אהובה לא בגללי
כשאני מזדיינת הזיון שלי מזדיין לא בגללי
כשאני מחרבת החירבון שלי מחורבן לא בגללי
כשאני מלטפת הליטוף שלי מלוטף לא בגללי
כשאני מקללית הקללה שלי מקוללת לא בגללי
כשאני מאבדת האבדה שלי אבודה לא בגללי
כשאני מפגרת הפיגור שלי מפגר לא בגללי
כשאני מאוננת האוננות שלי אנונה לא בגללי
כשאני נעלבת העליבות של עלובה לא בגללי
כשאני מתמוטטת ההתמוטטות שלי ממוטטת לא בגללי.
שיר מספר 397 - מסיכות
אני לא רוצה יותר לחלות, אני מבועתת אל מול מסיכות
תמיד לא ידעתי מה לעשות, כשלא הייתי בטוחה שמותר לי לבכות
אני לא רוצה יותר לחלות, אני מבועתת אל מול מסיכות
שיר מספר 398 - צילצולים שאסור להחזיר
הם רוצים אותי מלאה, הם רוצים אותי ריקה. יש כאן מישהו שממש נהנה? הם רוצים אותי מלאה, הם רוצים אותי ריקה - יש כאן מישהו שממש נהנה? האם התהום השחורה רק לי היא תהום? האם התהום השחורה היא רק לי תהום? יש כאן מישהו שממש נהנה?
צילצולים שאסור להחזיר ממשיכים להדהד בראשי. אני יודעת שבזה שאני לא מחזירה צלצלול אני מונעת את המשך הקשר. צילצולים שאסור להחזיר ממשיכים להדהד בראשי. אני יודעת שבזה שאני לא מחזירה צלצול אני מונעת את המשך השקר.
אני רוצה להתאהב לחלוטין בעצמי ואז לזנוח את עצמי. אני רוצה להתאהב לחלוטין בעצמי, עד שארצח את עצמי. אני רוצה להתאהב לחלוטין בעצמי, עד שלא יהיה קיים מלבדי. אני רוצה שהטקסטים האלה לא ייגרמו לאנשים לבכות, לא ייגרמו לאנשים לצחוק - אלא ייגרמו לאנשים להבין מדוע הם פה. דווקא פה.
יש יותר מידי שמעורר חרדה גדולה מידי והיא הכרחית לא בגלל שהיא גדולה, אלא בגלל שהיא צודקת. היותר מידי, שמעורר חרדה גדולה מידי ("לא יפה") - הוא הכרחי. החיים שלי יפים - אין יפים מהם. החיים שלי שהם חרדה גדולה - הם חיים יפים. החיים שלי שאין בהם לא תום ילדות ולא שובבות ילדות והם לא-מחושבים לא בגלל שרק כך יכולים להיפעל היצרים - הם חיים מאוד יפים. חשוב לי שאנשים יידעו: החיים שלי יפים, מאוד יפים. לא אחליף את חיי באחרים כי יש איזה משהו בלתי-מתחלף שרגשות יפים מקנים - אפילו כשהם לא קדושים.
הצדק לא אסתטי ולא מרומז. הצדק - ראוי שהרבה מאוד ייכתב עליו.
צילצולים שאסור להחזיר אסור להחזיר כי אין מילים נכונות לומר לזה שצילצל.
צילצולים שאסור להחזיר אסור להחזיר כי הכעס גדול מידי או שהאהבה גדולה מידי ולכן אין מילים נכונות ולכן אין מילים.
צילצולים שאסור להחזיר ממשיכים להדהד בראשי. אני יודעת שבזה שאני לא מחזירה צלצלול אני מונעת את המשך הקשר. צילצולים שאסור להחזיר ממשיכים להדהד בראשי. אני יודעת שבזה שאני לא מחזירה צלצול אני מונעת את המשך השקר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
