(המכתב האחרון) יום ו',6/6/08
אני נוטרת לך על שגרמת לי להרגיש כל כך קטנה.
על שהיית כל מה שאחרים בשבילי לא היו. כשהיו לי תקוות כל כך גדולות בשבילך.בשבילנו.
כי חשבתי שאתה אחר.
אני נוטרת לך על שלא יכולת לאהוב אותי באמת כפי שנזדקקתי.שהתעייפת.שנמאס לך. שגרמת לי לעזוב אותך בכל דרך אפשרית,ואחרי שזה לא קרה-עזבת אותי אתה,בצורה כל כך צבועה ומגעילה,עליה לעולם לא אמחל לך.
אני נוטרת לך על אשמה שאני נושאת שלא בצדק.
על שכביכול עשיתי טעות בכך שהלכתי לפי הלכי הרגש העמוקים ביותר שלי.
על הבטן שמתהפכת כשאתה נכנס לשדה הראייה שלי.
על המחויבות הגדולה שהיתה לי כלפיך ושלא היתה לך כלפיי.
על שעמדת מלכת בזמן שראית אותי בוכה,פגועה,והפטרת פעם אחר פעם על הכשלון שהנני,כי לא היתה לך הערכה ראויה וצודקת כלפיי.
גרמת לי לפקפק בעצמי.
אני נוטרת לך על שהעמקת את החריצים שלי,על שהקצנת את השחור והלבן,על ששברת את רוחי במשך כל כך הרבה חודשים,והבאת אותי לשפל.
אני נוטרת לך כי לאחריך לא הכרתי את עצמי עוד,ונאלצתי להגדיר את עצמי מחדש.
אני נוטרת לך אחרי כל היחס המשפיל שהענקת לי,והכאב שבהודאה קיים תמיד,ומשפיע על ופוגע באנשים אחרים שלעולם לא תכיר.
אני נוטרת לך על שנטרת לי,כי לא היתי שם בשבילך,בזמן שכן הייתי.
אני נוטרת לך על שנטרתי לעצמי כי אהבתי אותך באמת ובו זמנית שנאתי את עצמי.
אני נוטרת לך כי לא השכלת ולא שקלת מילים לפני שאמרת אותן.
אני נוטרת לך על האדישות ועל היחס המזלזל שלא היה מגיע לי,והענקת לי אותו בכל זאת.
על הרים וגבעות שהבטחת לי-ולעולם לא תקיים.
על מילים יפות שאמרת לי בהתחלה-ולא היתה מאחוריהן כוונה כנה ואמיתית.
על ימים שלמים שהיתי חולמת על עתיד משותף איתך-כי ככה גרמת לי להרגיש.
והכי הכי אני נוטרת לך
על הקוצים שנותרו בליבי
מאז שקמת,והחלטת לעזוב.
אני במקום אחר עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
