
|
| 7/2005
 כשאין מה לכתוב
(נמנעת מלדבר על רגשות).
"אז אם תלכי מפה מחר,
תשאירי לי פרח,
אני אשים אותו באגרטל כחול
ועד שהוא יבול אני אחכה לך
ובזמן,שאת לא כאן ,
הפרח יהיה לי הסימן,
ואם תחליטי לא לחזור
הרי שום דבר לא יעזור,
אני אקבור ת'פרח שנבל,
ואנפץ ת'אגרטל.
ובזמן, שאת לא כאן,
הפרח יהיה לי הסימן
, ובזמן שאת לא כאן,
הפרח יהיה לי הקורבן.
שני אנשים גרים ביחד,
כמעט שלוש שנים
שותים קפה,
שוברים צלחת
יושבים ומעשנים,
עושים בלילה אהבה,
הולכים לראות סרטים
קוטפים ביער פטריות
וסתם מסתלבטים.
אז אם תלכי מפה מחר, תשאירי לי פרח..."
מסתבר שלמצוא עבודה בגילי, נורא קשה
גם כשאני אומרת שאני בת 17, חחח.
ולעבוד במקום ה"חביב" שהתלמדתי בו אתמול, אני לא רוצה.
בלע, ממשיכה בחיפושים. אני, שומעת "שוטי הנבואה"? מוזר.

| |
|