האם פעם הרגשתם ששום דבר כבר לא אותו דבר עבורכם?, כאילו שהכול השתנה

ואין לכם מה לעשות מלבד להשלים עם זה?

מן הרגשה סתמית כזו, שלמרות שהכול בסדר, אתם ממשיכים להרגיש בפנים מן עצבות מוזרה

שכזו שקשה להסביר אותה, למה היא קיימת ואין מושג איך מעלימים אותה.

אני יודעת שזה טבעי שלפעמים נשאר חסרי מילים, חסרי תוכן...

אבל שנשארים ככה תקופה מסוימת, שזה הופך למן הרגל, לשגרה...

זה כל כך מטריף שאי אפשר לעשות כלום בכדיי להחזיר את הכול אחורה,

שאי אפשר לעשות דבר בכדיי להרגיש את מה שהרגשת פעם, הרגשה שכל הסדקים בלב

הפכו לשברים כל כך גדולים, שגם החיוך הכי אמיתי, גדול וטוב

לא יאחה אותם.

הרגשה ששום דבר לא אותו דבר

שאפילו השתיקה מכאיבה לך.

אני רוצה רגש מוכר,

אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי.