זה נגמר, הקשר ביני לבין ניצן.

אני לא מצטערת על זה, הוא אומנם יחסר לי מכמה בחינות, כי הוא בנאדם מקסים והיו רגעים שהייתי בחיקו והרגשתי נפלא, אבל תמיד היה חלק בלב שלי שלא הרגיש שלם עם זה, שהבין שמשהו פה לא בסדר.

אני לא בטוחה אם הקשר הזה הסתיים רק בגלל שהיו פעמים שלא הצלחנו להסתדר ובגלל המרחק, אני חושבת שפשוט הבנתי שכרגע אני נמצאת בשלב שאני מרגישה שאיבדתי את עצמי, שאני כבר לא מכירה את עצמי ושקשה לי להיות עם מישהו ולאהוב מישהו, כי אלון...

הוא עוד חסר לי והוא עוד נמצא בלב שלי וקשה לי להמשיך הלאה כשיש בי כל כך הרבה זיכרונות מתוקים ממנו, זיכרונות טובים.

זה היה טיפשי להגיד שבזכותו הייתי מאושרת, אבל הוא חלק גדול מהאושר הזה שהיה בי

כי הוא אהב אותי, מאוד וקיבל אותי כפי שאני וזה עזר לי לקבל את עצמי כפי שאני ולאהוב את עצמי ואת מה שיש לי למרות כל הדברים הקטנים והלא טובים שהיו מסביב, למרות הסביבה שגרמה לי להרגיש רע עם מי שאני.

אז אני חושבת שבעצם הוא עזר לי להגיע למצב שהרגשתי מאושרת, אפילו שלא הכול היה טוב

אני התחלתי להאמין באושר והכי חשוב בעצמי וזה בעצם דבר שחסר לי.

לפניי כמה זמן אלונה אמרה לי שאני צריכה קצת זמן עם עצמי ועכשיו כשניצן ואני נפרדנו, אני חושבת שסוף סוף הבנתי שאחריי שאלון ואני נפרדנו היה לי כל כך קשה להתמודד עם המצב ואהבתי להרגיש נאהבת, שכל הזמן חיפשתי את מי לאהוב ועם מי להיות ולא נתתי לעצמי להיות קצת לבד ולחשוב על הכול, לא נתתי לעצמי להתגבר ולהמשיך הלאה.

ועכשיו, עכשיו שהבנתי את זה ואני יודעת למה עוד לא התגברתי עליו ועל האהבה אליו ואין לי חבר אני יכולה לתת לעצמי קצת זמן לבד, עם עצמי ולהתגבר עליו ואולי עם הזמן אני אחזור להרגיש אני שוב ואמצא את השלוות נפש הזו שאני כל כך זקוקה לה ואוהבת.

כן, חסרה לי אהבה...

אני מרגישה בודדה, אבל אולי הבדידות הזו תעזור לי לגלות את עצמי מחדש

להרגיש טוב עם עצמי שוב.