מתחשק לי לספר לכם סיפור מצחיק. אני מבטיחה לכם שאתם תצחקו עד דמעות.

אני אישית ובעצם כל מי שמכיר את פני ואת סיפוריה המשעשעים, כמעט השתין במכנסיים

כששמע את סיפורי חייה ההזויים.

ובכן, יש לי ילדה בכיתה בשם פני. פני ילדה מאוד חמודה, אפילו קצת נערת גומי הייתי אומרת

אבל זה לא מה שמצחיק בחייה של פני.

כפי שבטח שמתם לב, לפוסט קוראים "למות מצחוק" ובטח שאלתם את עצמכם, מדוע?

מסתבר שפני ומשפחתה מאוד אוהבים חיות, אבל... (ותמיד יש אבל)

אני לא בטוחה שהעולם אוהב את החיות שלהם ושיש להם מזל טוב.

הכול התחיל ביום בהיר (או אפלולי, לא שאני זוכרת) אחד שפני סיפרה לי על הכלב האהוב שלה.

הכלב המסכן נדרס פעמיים ע"י מונית, פעם אחת ע"י אוטובוס ועדיין לא מת; אני הייתי אומרת שיש לו מזל רב בחיים, אבל, הפלא ופלא כיצד הכלב מת בסופו של דבר? הכלב של השכנים אכל אותו!

מזל טוב, או מזל רע?! אני הייתי אומרת קצת מכל צד.

בדיוק כשחשבתי שסיפוריה ההזויים על מוות חיות נגמרו, פני "הפציצה" בעוד כמה:

יום אחד פני התקרבה אל כלוב האוגרים שלה וראתה כי האוגר שלה לא זז, פני הייתה בטוחה שהוא מת והתעצבה נורא.

היא הרימה את האוגר בידה וקירבה אותו אל אוזנה, היאח הידד! לאוגר יש דפיקות לב, מסתבר שהוא רק

התעלף! פני מיהרה אל המטבח ולקחה מן המגירה קשית של טרופית והנשימה את האוגר עד שחזר לחיים.  לא ידעתי שאוגרים יכולים להתעלף, ואף פעם לא חשבתי על האפשרות להנשים אותם.

מסתבר שגם לדורית, חברתה הטובה של פני מן הכיתה היו אוגרים פעם.

פעם אחת דורית ניגשה אל כלוב האוגרים ובמטבח והבחינה כי כבר אין לה שמונה אוגרים בכלוב, כעת יש רק ארבעה. לאן נעלמו כל השאר?

כאשר דורית ירדה למטה עם כלבה הגדול והאיום היא ראתה את שאר האוגרים שוכבים על המדרכה שמתחת לחלון המטבח. מסתבר שהאוגרים שלה קפצו מהחלון, התאבדו.

"צר עולמי כעולם אוגר", נמאס לי להיות כזה קטן וחסר תועלת, עדיף לקפוץ! יאללה חבר'ה, בואו!

אירוע נוסף ואחרון, לפני היה גם ארנב פרוותיי וחמוד. כן כן, אחד כשל הטלטאביז.

פני יקירתנו אוהבת חיות, אך לצערה ולצערנו הם אינם מחזיקים זמן רב בחיים.

ברגע אחד כואב בו רגלו של כלב דוברמן דרכה על רגל הארנב החמוד של פני, הארנב איבד רוח חיים.

יהי זכרם ברוך! ^^