כבר עוד מעט קיץ בכלל, אבל השיר גורם לי להרגיש חורף.

תמיד ידעתי שישנם כאלה, אך לא חשבתי שהם יהוו חלק מחיי.

עכשיו אני כבר בטוחה, מי החברים האמיתיים שלי ומי הם האנשים המזויפים.

אלו שרואים בי צורך רק כאשר האינטרסים עומדים כנגד עיניהם.

זה לא עצב שממלא כעת את אותו החלק שהוענק להם בתוך ליבי,

גם לא כעס.

זו היא האכזבה שמכה בי שוב.

אני לא אתחבא, גם לא אשתנה עבורם. אני תמיד אשאר אני.

להגיד שלא אכפת לי מהם יהיה שקר, אבל אני כבר הבנתי

שלהיות חבר זה להתחשב גם בצד האחר

שמושך בחבל.

יש כל-כך הרבה דברים שאני צריכה, רוצה לשפר בחיים שלי

לשנות, להתמיד. וזה עוד יקרה.

וטוב לי עכשיו, טוב לי כשאני יודעת מי אוהב אותי באמת

בזכות מי שאני.

למדתי לקחת דברים יותר בקלות, אף על פי שזה חלק נפרד ממני.

***

כ"כ ערומה פתאום.

"Time can break your hurt..."