מי צריך חיים?

למזלי, אני מתעשתת מהר (וחווה אפקט פאניקה גופני קשה במיוחד), אז כלום לא קרה.

חוץ מזה שאמא שלי שולחת אותי לפסיכולוג. היא לא אוהבת התקפי פאניקה. היא רוצה בנות זורמות. כפרה על אמא שלי.

היומיים שלאחר מכן היו זוועתיים למדי ומלאים בשאלות של "מה לא עשיתי בסדר?"

אבל אתם יודעים מה? הייתי בסדר גמור (הערב אחת על "בסדר גמור" ואני אשתגע, אז בבקשה, לא). כולם היו בסדר גמור.

ועכשיו, יומיים אחרי, אחרי שגיליתי שאני אפילו לא זוכרת את פניו של הבחור היקר, אני חושבת שיצאתי מזה לחלוטין ואני יכולה להמשיך בחיי. אולי בקרוב אני גם אפסיק להשתמש בנמרוד (כפרה עליו, נראה לי שהוא החדש שלי) בתור מגן אנושי מפני אותו בחור, שמסתבר שלומד איתי באותו בניין.

כמה דברים שטוב לגלות:

1. כשמישהו מציע לך לבוא אליו הביתה לדבר ולשתות בירה. הוא לא באמת מתכוון לדבר. אבל כן לשתות בירה, מסתבר.

2. הבדל של חמש שנים בין בחור לבחורה לא מפריע לבחור כשהוא מנסה להשכיב את הבחורה (תמיד טוב ללמוד דברים חדשים)

3. זה בסדר גמור לומר למישהו להתקדם לאט. זה לא בסדר גמור להיכנס להתקף פניקה ולברוח מהדירה בעודך ממלמלת משהו על זה שאת צריכה ללכת לבנק.

4. אני בסדר גמור (פעם שלישית, גלידה).

5. אנשים שמים לב למה את לובשת. אם את בדרך כלל לובשת שמלות צבעוניות ויום אחד את לובשת רק שחור, אופת' וגולגלות, אנשים ישימו לב.

6. אנשים מכורים לרכילות. זה מדהים.

7. אפשר לעשות גירסא ישראלית לבנות גילמור על אפיזודות מהחיים שלי.

8. בירה זה לא טעים.

9. ריבאונד- רק אחרי המון אלכוהול וכדורים נגד חרדה.

10. אני אוהבת אדם אחד, רוצה אחד אחר ונכנסת למיטה עם שלישי. אני חיה בטלנובלה.

חוץ מזה, מחר אופת'.

מחר כיף.

ואני מפיקה סרטון על פי סיפור של סנדרסון.

גם כיף.

קולנוע זה כיף.

גם לעבוד זה כיף.

מיגרנה זה לא כיף.

אז אני זזה להשיג כדור.

לילה טוב לי

"באתי, ראיתי, שתיתי בירה, ברחתי בצרחות"