הגעתי ביום רביעי בבוקר בדיוק בזמן. כל שנותר לי לעשות הוא לחכות לשותפתי למשימה (להלן "שיר") שהלכה "להביא כמה דברים".
התאספנו ולאחר כשעה עלינו על ההסעה המאורגנת למקום המפגש.
הדרך הייתה איומה ומצאתי את עצמי מנקרת תוך כדי שאני דופקת את הראש שלי בראש של שיר ובראש של הבחור הנחמד שישב לצידי. אני לא זוכרת מתי בפעם אחרונה הייתי כל כך נבוכה כמו כשקלטתי שאני מנקרת עליו, אז החלטתי לפתח שיחה ערה, הבחור סיפר שהוא רוצה לסוע ליפן ללמוד רפואה אלטרנטיבית ועכשיו הוא חוסך כסף לנסיעה והוא מאוד מתרגש. בדיוק כשהשיחה החלה לזרום, הודיעו לו שהוא צריך לחזור כי אין בו צורך. חבל.
שאר הדרך עברה בניסיון להבין איפה אני.
הגענו למקום המפגש, ונכנסנו לאכול, האוכל היה טעים מהמצופה מה שגרם למשימה הזו להיראות ארוכה ומייגעת קצת פחות.
נכנסנו לישיבה ראשונה שבה חולקו התפקידים. שיר ואני תהינו איפה שתי הבנות הנוספות שיצטרכו לישון יחד איתנו בחדר.
לא עברה פעימת לב ושתי הבנות נכנסו כרוח סערה. הראשונה ניראתה חמודה וקופצנית להחריד (להלן "מצחיקול!") הצהירה בפה מלא שהיא כבר מכירה כאן הכל ושיהיה סבבה וכייף. השנייה הייתה הדבר הכי קרוב לגוש שיער שראיתי מימי חיי (להלן "פנאן") היא הייתה גבוהה ושחומה ונשאה אחריה כמות ראסטות אין-סופית, דבר שבנוסף לשימוש הבלתי פוסק שלה במילה "פנאן" נתן לה את השם.
חולק לנו דף ובו כל זוג היה צריך למלא את שמו לצד התפקיד שהוא לוקח על עצמו לבצע השבוע, מצחיקול! שעטה על הדף ורשמה את שמה באופציה ב' (תפקיד רגוע ודי סבבה, הבעיה שהוא פשוט משעמם...),מה שהשאיר לשיר ולי את אופציה א'. הצעתי לחליף במהלך השבוע, פנאן אמרה שאני מדברת בשקט והיא לא מבינה מה אני אומרת ומצחיקול! אמרה "נזרום, נראה", הבנתי שאני יכולה להמשיך לדבר ללמפות.
למרות כל זאת הייתי טובת לב ומאושרת והחלטתי שזה לא מה שיטריד אותי.
לשיר ולי היה הרבה מצב רוח טוב אבל מעט מאוד כוח, מצאנו את המיטה הזוגית שלנו, לא לפני ששיר דאגה להתקשר לבן זוגה (להלן "פיוחו" )
וזה הלך ככה:
פיוחו: "את לא מאמינה איזה גרעפס הבאתי עכשיו, הייתי מעיף אותך"
שיר: "נו פיוחו אתה כזה טיפש!"
פיוחו: "אבל למה שיר?! למה?! אני לא מבין!"
שיר: "כי אתה כזה, אני ממש מאוכזבת ממך פיוחו!"
פיוחו: אבל למה שיר?! למה?! אני לא מבין!"
שיר: " כי אתה ממש טיפש"
פיוחו: :אבל למה שיר?! למה?! אני לא מבין למה את אומרת את זה?!"
שיר:"טוב, אני עייפה".
ניתוק
זוגיות מרשימה
לאחר מספר שיחות בחדר וארוחות טובות בחיקן של פנאן ומצחיקול!, החלטתי לתקוף את הנשוא בשנית (בדיעבד לא ברור לי למה זה היה לי כל כך חשוב). פנאן: "תעשו מה שבא לכן אני ביום ראשון הולכת". הבנתי שאת מצחיקול! יהיה לי קצת יותר קל לרכך.
חיכיתי ליום ראשון, אני:" מצחיקול! היה סבבה עד עכשיו, מה את אומרת מתחלפים?" מצחיקול!:" סבבה, החל ממחר בבוקר".
ביום שני בבוקר שיר ואני יוצאות מהחדר לעבר משרדנו החדש כשמצחיקול! נעמדת מולנו: "בוטל ההסכם, לכו____ (פייייייפ)"
זרקתי לה "אין לך מילה" והיא חזרה על הביטוי השנון בשנית. ההלם שהיא הותירה אותי בו נגרר למשך כל היום כששיר אומרת לי: "אבל ידעת שהיא כזאת כלבה. איך האמנת לה?!" . התאכזבתי מעצמי עד כאב, כי הנחמדות המזויפת של מצחיקול! עבדה עלי והייתי לנאיבית גמורה.
לפתע הבזיקו פיסות חיים שונות שבהן הרגשתי ככה בעבר וזעקתי לשמים "עד מתי?!". שיר ענתה: "אל תתדאגי תתבגרי ותראי שיצחקו עלייך עוד הרבה בחיים". זה לא ניחם במיוחד....
חזרתי הבייתה עייפה ומאוד לא מרוצה. המשימה עברה ממש לא חלק והתוצאות היו נמוכות.
לפחות החלטתי מה ללבוש לחתונה של הדוד שלי בעוד חודש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
