~*החיים שלי..*~

לא הצלחתי להחזיק את עצמי והתקשרתי אליו בלילה..

ובסופו של דבר זה ניגמר בעוד ריב מטומטם.. עכשיו שאמרתי לו שהוא איבד אותי..

הוא ניזכר להגיד שהוא כל כך חיכה לזה שנחזור..

לא מבינה שום דברררררר!!!!!
לא יודעת מה לעשות עם עצמיייי..!!

פשוט רע ליייי.. כל כך רעעע שאני כבר לא יודעת מה לעשותת!!!!!!

להיות בבית עושה לי רק יותר גרוע.. כי אבא מחרפן אותי פהה..!!

והצבא.. זהו נפקדת.. כבר כמה ימים ולא מתכוונת לחזור בקרוב!!!!!

אין פשוט נימאסס ליייייייי

בתקופה הכי קשה שלייי גם הוא עזב אותי בגלל משהו שלא קרה..

לא מאמין לי.. ומשחק אותה שלא אכפת לו.. עד שאמרתי לו שהוא איבד אותי..

למהה למהה כל זה קורה???

תמיד חשבתי שאת הרגעים הכי גרועים בגיל הזה כבר עברתי.. אבל מסתבר שזאת היתה רק ההתחלה..

ככה המשהו הזה שלנו התחיל..

היה כל כך רע.. הרבה כעס.. מחשבות.. סבל.. וקינאה..

אחרי זה התחיל להיות הדבר שכל אחד היה חולם...

חום.. אהבה.. אושר שעוד אף פעם לא היה.. שמחה.. וריגושים..

ועכשיו?!

מה שהיה בהתחלה רק עם רגשות אמיתיים..

אז כניראה כמו שזה התחיל ככה זה גם יגמר..

כי הבנתי כבר שאתה לא מי שחשבתי..

הבן אדם שאהבתי.. התגעגעתי.. הערצתי.. ולא עיניין אותי שום דבר חוץ ממנו..

פשוט ההיתה הכל בשבילי..

עד לרגע שבאמת הרסת..

ושברת אותי..