who i really am
ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה ולראות את האור,לראות את האור..... |
| 11/2007
עצוב לי...
הייייי אנשים...
מה קורה?וואו באמת שנים שלא עידכנתי,כן עבר לו איזה חודש..
והאמת היו הרבה פעמים שאמרתי היום אני אעדכן וכל פעם משו אחר קרה שאמרתי יאללה בואו נכתוב על זה קצת בבלוג שלי,אבל איכשהו לא יודעת לא יצא ודווקא עכשיו שישי כזה בשקט שלי אחרי העבודה אחרי המקלחת והכל לבד בבית כל האנשים באייסי הלכו לנמנם ואני עוד פה..כותבת...דווקא עכשיו אני לא הכי במצב רוח הטוב שכן תוקף אותי בזמן האחרון (טפו טפו חמסה חמסה) אבל יש משו שונה במצב רוח הזה..הוא ירוד אבל לא בגללי הוא בביאוס אבל לא בגלל איזה דכאון שנפל עליי..אלא כי משו קרה..משו באמת קרה..וזה נכנס בי חזק..וזה לא עוזב אותי...
יום רביעי בבוקר כמו כל יום היה לי מתוכנן וידוע מראש מה אני אמורה לעשות וכן גם הוא כמו כל יום בשביתה הזאת שאני מנצלת לעשות 101 דברים שיש..הוא גם כן היה עמוס...אבל הוא השתבש..כשלא חשבתי שהוא יוכל להשתבש..לא בצורה הזו...גל התקשרה אליי,שאלה אותי אם שמעתי על הרצח שהיה בתל אביב של המאבטח ואמרתי לה שכן בדיוק ראיתי בעיתון ולא הבנתי מה היא רוצה להגיד בזה אני יודעת שאני לא מכירה את המעורבים בסיפור אף שם לא היה לי מוכר..ואז היא אמרה לי שאותו אדם שנרצח,הוא אח של המורה שלנו..
ואז נזכרתי,הבנתי שאותו אדם שהמורה שלי להיסטוריה הייתה מדברת עליו כל הזמן אותו אח שהיא כל הזמן דאגה שנבין כמה הוא גדול וכמה הוא טוב,זה הוא..אותו אח שהמורה שלי כל כך אהבה..המורה הזאת שאני קרובה אלייה והיא חשובה לי,אח שלה מת,אח שלה הצעיר...נרצח...כל עולמה..
כמה היא הייתה מדברת עליו,מה היא הייתה אומרת עליו,איך עינייה נצצו כל פעם שהוא עלה בשיחה..זה מה שעבר לי בראש כשגל אמרה ..היא אמרה שההלוויה ב-4 שאלה אם אני רוצה לבוא,אמרתי לה שר בלי היסוס ברור שאני רוצה!!
וישר סיפרתי לאחותי הגדול ה(שאותה מורה חינכה אותה 3 שנים) היא קראה לחברה שלה (היחידה מהכיתה שלהם ששמעה ויכלה לבוא ועוד לא התגייסה) והלכנו אני אחותי וחברתה וכמה חברות שלי יצאנו מהבית ב-3 ווצי נפגשנו במרכזית כולנו בשחור...החלפנו מבטים בנינו של-הייתן מאמינות?!
לא..באמת שאנחנו לא..הנסיעה באוטבוס הייתה ארוכה ואנחנו מדברות בשלנו צוחקות,מדברות..מדי פעם מזכירות לעצמנו לאן אנחנו נוסעות כשאנחנו דואגות שנרד במקום הנכון (הייתם מצפים שלא נדאג,אנחנו אמורות לרדת כשאנחנו רואות בית קברות הרי..לא נראה כזה בעיה) ואז מישהי אמרה,אנחנו מגיעים וכבר חד חתך לי את הגרון אחזתי ביד של גל חזק,ונשמתי...לא הבנתי מזה הדבר הזה שעובר בי,כלומר אני יודעת שזה עצוב לי ואני יודעית שאנחנו הולכות להלוויה ומישו מת אבל לא הכרתי אותו אישית אפילו זה לא היה עד ליום למחרת שראיתי את התמונה שלו בעתון וגם חיברתי פנים לשם..אבל חתך אותי אותו כאב..ולא הרפה ממני..הגענו באיחור של 10 דקות ודאגנו שלא נעים וכשהגענו גילינו שכולם כבר התאספו אבל עוד לא התחילו ..את המורה לא ראינו בהתחלה היא הייתה כל כך מקדימה שלא יכולנו להגיע לשם מרוב אנשים אז נעמדנו ליד פנים מוכרות של מורות רבות שראינו שדאגו להגיד לנו כל הכבוד על זה שגענו ואני ידעתי שאנחנו לא עושות את זה בשבל הכבוד ואני וחברה שלי רק מחפשות בעיינים את הפנים של המורה..לראות איך היא..לראות אותה..
שמעו צעקות של בכי ומיד זיהינו את הקול של אותה אישה שצועקת ומנסה לדבר מתוך הבכי וממררת-"..שידעו איזה בנאדם טוב הוא היה,,שידעו שהיה לו לב של זהב"...
היא שברה אותנו בבכי שלה..בלי לראות אותה,כאב לי,כאב לי כל כך...
התחילו כולם ללכת עםהגופה עטופה על האלונקה לקבר,כמה מורות ניסו לשכנע אותנו לא ללכת שזה יהיה קשה מדי אבל אנחנו ידענו שבאנו עד לפה לראות אותה..ולא נלך לפני...ולא..לא מספיק לנו שהם יגידו לה שהיינו פה...
הלכנו והתפצלנו הבנות כי אני ועוד שתי בנות הלכנו כל כך מהר..פשוט חיפשנו אותה..בדרך פגשנו את המרכזת שלנו ועוד מורה..חיבקנו אותן ופשוט הסתכלנו בפנים אחת של השניה בלי מלים..פשוט העברנו כאב..והמשכנו ללכת..וכל הזמן שמעתי אנשים מתווכחים מאשימים את המשטרה את הממשלה..את מי לא ואני רק חושבת לעצמי..מזה משנה עכשיו?
הולכת לפניכם משפחה..שאיבדה הכל בשבילה..איבדה בן,אח מזה משנה מי אשם?!שגיא לא חוזר....
נגמרה הההלוויה וכל מה שאנחנו שמענו מסביב לקבר זה בכי..צעקני..יבבני..קורע אוזניים..וק תוך כדי חיפשנו אותה...עהגנו כמעט עד לקבר ועדיין אין זכר לפנים שלה..ואז חברה שלי קלטה אותה הלכנו כמה שיור מהר בין האנשים כדי להגיע אלייה..וראיתי אותה.עמדנו מטר ממנה בעודה מחבקת בנאדם שעמד מולה ובוכה..איך שהיא בכתה..היא קרעה אותי מבפנים...אותה איזה שמעולם מעולם לא ראיתי אותה עושה שום דבר אחר חוץ מלצחוק מעולם אפילו כשהיא כועסת היא צוחקת..(המורה היחידה שמעולם לא הצלחתי לריב איתה וגם אחרי הנסיון 5 דק' לאחר מכן..לא זכרתי למהכעסתי עלייה...) והנה היא מולי,שבורה..בוכה..אני לא מאמינה למה שאני רואה..אבל כן..היא בוכה..היא איבדה את אחייה..וכמה הוא היה חשוב לה (כל המילים שהיא אמרה עליו כל הדברים שהיא סיפרה רצים לי בראש ואני רק מחכה לחבק אותה..) והמורה שלי לאנגלית עמדה לפנייה חיבקה אותה אמרה כמה היא מצטערת ואמרה לה להסתובב שיש אנשים שמחכים לדבר איתה והיא הסתובבה והיא הייתה כפופה ופעם ראשונה בלי המשקפיים שלה ואלוהים כמה שהיא נראתה חלשה...כנועה..עצובה..מעולם לא ראיתי אותה ככה..לא יכולתי לחשוב עלייה ככה..ולקח לה זמן לזהות אותנו ולהבין מי הן הבנות שעומדות מולה ומתוך הבכי היא שואלת אותנו מה אתן עושות כאן ועלה לי שבב קטן של חיוך על הפרצוף ולא חיכתה לתשובה,ישר חיבקנו אותה שלושתנו ואלוהים פשוט לא רציתי לעזוב...שאלה איך באנו אמרנו באוטבוס היא שאלה איזה קו ואמרתי לה מתוך הבכי שלי...מזה משנה??והיא צחקה צחוק קטן כזה אישי,פרטי..אבל צחקה ואני אמרתי לעצמי..כל הדיבורים האלה באוטבוס על כמה היא שבורה בטח ועל זה שאנחנו לא חושבת שהיא תחזור ללמד..תראו אותה..מה חשבנו לעצנו איפה הקרדיט?היא הרי כלכך חזקה,ייקח לה זמן אבל היא תצא מזה..אני יודעת שהיא תצא מזה..ובאותו רגע זה לא מה שהיה חשוב..פשוט לחבק אותה..זה היה העיקר..וזה מה שעשיתי..אמרנו לה שאנחנו מחכים לה בבצפר..ושאנחנו איתה..שתהייה חזקה..היא אמרה שאין לה ברירה..ובאמת שאין לה..ובאמת שפשוט עצוב לי..הלכנו משם בשקט שלנו..בעצב..וידענו שאנחנו איתה..והיא יודעת את זה וזה העיקר..
והדמות שלה איתי בראש לא עצמתי עין חצי לילה כי כשסגרתי אותם היא עלתה מולי אותה איזה שעמדה שם מעל הקבר...כמה עצבות כמה ייאוש....
ועצוב י כרגע ולא יודעת למה זה פשוט נתקע לי בראש...ובתחילת השבוע נלך לשבעה נלך ונהייה איתה..כי זה העיקר כרגע..זה מה שחשוב..זה מה שאנחנו צריכות לעשות..ועכשיו,פשוט עצוב
ת'אמת...היה לי עוד מלא דברים להגיד רציתי לספר על כל כך הרבה דברים שהיו לי בחודש האחרון הזה מחתונות ושמחות עד לסתם סיפורים של יום יום אבל אין לי את הרצון או את הכוח כרגע אני רוצה להשאיר את זה בזה...אני לא במצב רוח לשפוך ולספר על כמה מצחיק מה שקרה שם וכמה משעשע מה שהיה אז כי אני יודעת שלמישי חשובה לי כרגע שום דבר לא משעשע ולא מצחיק..וראיתי אותה והרגשתי אותה ואני פשוט נשארת איתה..ואני פשוט אשאר בזה..
שיהיה לכם סוף שבוע מעולה..תנסו להנות מהחיים כי הם עוברים וזה כל כך קל שלא לשים לב לזה....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
