who i really am

ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה ולראות את האור,לראות את האור.....

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

~ מתוסבכים

~מיואשים מהחיים~

3/2008

האויב הכי גדול שלי..הוא אני:[

פרפקציוניזם..איזה חרא של מילה...

רודפת אותי...המילה,ההרגשה,התחושה כל מה שזה אומר...
אני לא כזאת מאז ומתמיד..באמת היום הבנתי שמסוף ט' כזה יותר מאז שעליתי לתיכון אני מעבר לפרקציוניסטית..אני מילה לא מוגדרת..עברתי את גבולות ה-"מושלמות" וכן אני יודעת שזה ברמה לא בריאה..לא בריאה בכלל... =/
הייתי הכי בשאנטי של עד כיתה ט' גם כולל יענו לימודים על הזין ממוצע בחרא רק חברים יציאות אני זוכרת ת'חבר הקבוע את המסיבות שכבר שותים כמו "גדולים" ומה אכפת היה לי מה השיבוץ בתיכון ומה הציונים תעודות וכל הדברים שהיו חרתא בשבילי בעולם..
ובאמת כשהגעתי לסדנה משו השתנה פתאום לעבוד על הצגה פתאום אני צריכה מהבוקר עד הערב לעשות חזרות ואפילו להצגה שהתפקיד שלי בה זה 3 מילים..אבל הערכים האלה של רצינות ואחראיות כן דבקו בי,אפחד לא הסתכל עליי בתור דור ההמשך של הסדנה בתור זאת שתוביל כמו אלה שגדולים ממנה עשו באותה שנה..גם הייתי כזאת לא שיא האחראיות לא שיא הרצינות פשוט לא..

ועכשיו מזה עוזר לי..אז אני שואפת לשלמות אז אני צריכה שהדברים יהיו כמו שצריך ויפעלו בצורה הכי טובה...
אז אני מתעלפת לפני בגרות בהיסטוריה כי אני לא ישנה ולא אוכלת כי צריך ללמוד 12 שעות ביום,אז אני רבה עם כל הילדות שעושות יחד איתי את ההפקה בתאטרון כי צריך שהדברים יפעלו לפי הדרך שלי כי אז אני אדע בטוח שהם יפעלו בצורה הכי טובה שיש,אז אני אקרע את התחת לבגרות בדרמה י"א ואקבל פאקינג 99 ואהייה הכי מאוכזבת בעולם,אני אלמד 4 ימים רצוף וסך הכל אשן 6 שעות בממוצע ואקבל 85 כי אני שוכחת שאלה של פאקינג 15 נקודות כי מרוב לחץ כבר לא רואה מה אני עושה וכשהמורה מגישה לי את המבחן ואומרת לי כל הכבוד אני רואה את הציון ומה קרה ולא אוכל להפסיק לבכות ולא משנה כמה מורים יגידו לי להפסיק עם זה ולא משנה כמה יגידו לי להיות גאה ומרוצה עם מה שיש לי וזה לא רק לימודים זה כל החיים המזדיינים שלי..וגם הלימודי נהיגה המזדיינים האלה אני כל כך קשה עם עצמי שברגע שאני עושה טעות קלה כל השיעור המזדיין הולך קיבינמטטט ונמאססס לי נמאססס לי...כי אני חייבת שהכל יהיה מושלם כי אני חייבת שהכל יהיה פיקססס ובחיים זה לא ככה..מה אני אעשה בצבא?!?!מה אני אעשה בעבודה האמיתית לא הבורגראנץ' המסכן שאני עובדת בו עכשיו...אני רוצה לדעת לוותר לעצמי אני גם רוצה לא להיות בשליטה...
למה אנשים אומרים שיש בזה יתרונות וחסרונות ואני רק רואהההה כל כך הרבה חסרונות..שכחתי כבר את המילה רגוע..בלי לחץ..חסר שליטה..שכחתי:[

....כל דיכאון שבא לייייי אני יישר מקשרת לכל הדברים שאני עושה ל-א בסדר ויש כל כך הרבההההה...

כמה זמן לא כתבתי פוסט כזה דכאון ומיואש...כל כך לא התגעגעתי לזה

נכתב על ידי , 4/3/2008 21:06
6 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

כינוי:

בת: 34

ICQ: 204617841

תמונה

4,869

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMaShInKa אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MaShInKa ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה