אני בטוחה שכל אחד מכם כבר הרגיש את זה פעם, מן מועקה בלב שגם הבנאדם שהכי אוהב אתכם פשוט לא מצליח להפיג. אולי אני קיטשית מידי כדי לתאר את זה, אבל אני חושבת שקיטשיות זה ממש טוב לפעמים.

איך יוצאים מן ההרגשה הזאת?

-אין לי מושג. אולי מתישהו כשגיל ההתבגרות יהיה מאחורי אני אוכל לתת למישהו מתכון כדי לצאת מדכאון.

אבל ביינתים אני לא מוסמכת לתת עצות אפילו לעצמי.

אני חושבת שסוף סוף הבנתי בשביל מה צריך יומן, פשוט כדי לתאר בכתב , בדיוק איך אני מרגישה.

וכאן גם אתם זוכים לקרוא זאת אבל אני עושה זאת רק בגלל הסיבה שכאן אני, פשוט אני.

לא שם ולא ציונים, לא כותבת ולא מספר טלפון, זאת רק אני והמחשבות שלי.

 ו...אתם... לא יכולים לשפוט אותי בשום דרך וגם אם תעשו את זה, זה ממש לא יעניין אותי,

וכנראה רק בגלל זה אתם תזכו לדעת מי אני באמת. 

אני מאד עצובה בזמן האחרון,בעיקר בגלל שאני בודדה או יותר נכון, מרגישה בודדה.

יש לי אחות והורים נהדרים שתומכים בי, יש לי 4 סבים+סבתות.

יש לי חברה טובה * 2- 3 ,

ובערך 20 ומשהו חברות לפנאי.

אז מה חסר לי?

נראה לי שאני לא יודעת, אבל אולי את עצמי.

וגם.... חבר.

כנראה שאני צריכה בן- זוג.

אפשר להזמין אחד טוב,מבין ואולי גם נאה במשלוח ישיר הביתה?