היום התחילו שוב הלימודים באולפנית שלי.

ואחרי ארבע שנים של התייצבות מופתית בשערי האולפנית בשעה 8:00 בדיוק,(רק ביום הראשון) 

בכל יום לימודים ראשון בשנה... אני לא שם.

זה כ"כ עצוב..אני אתגעגע למקום הזה...

אתמול עשינו "מפגש כיתתי" בחסות אחת האמהות אצל משהי בבית..

כאב לי לראות את חברות שלי,

אלו שבכל שנה הייתי פוגשת מחדש,

עם קלמר חדש, וספרים,

וחיוך קורן של התחלה,

בידיעה שהפעם זה אחרת.

הפעם בתחילת הלימודים כל אחת תסיים לארגן את חפציה,

ותסע לאיזשהוא מקום בארץ, בדרכה להתחלה חדשה..

תחילת השרות הלאומי.

וזאת הייתה הפעם האחרונה שלנו כשמיניסטיות, אתמול.

כי מהיום, יש שמיניסטיות חדשות באולפנית,

ומעכשיו...

אין יותר יב'1.

אנו כל אחת לעצמה..בדרך אל הדבר הגדול הזה שנקרא;

חיים.