ה- 2 לספטמבר קרב ובא, ואני מתקרבת עוד ועוד לתחילת השרות שלי...

מצד אחד אני ממש מתרגשת, ומצד שני, אני מתה מפחד בנוגע למה שצופן לי העתיד.

בעזרת ה', אני מקווה שאוכל להמשיך לעדכן בבלוג כמה שיותר, כמובן במגבלות הזמן והמקום שיהיו עליי עם תחילת השרות.

בלי הרבה קשר,

אשמח אם תצביעו לי בבלוג עידוד ופרסום בלוגים הגדול!

כל מה שאתם צריכים לעשות זה להגיב בפוסט:

אני מצביע/ה לפשוט אני. מס' 5 בתחרות!

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=464471 

***בין כל המצביעים יוגרל לינקוק בגודל 36 בפוסט החדש בבלוג זה!!!

תאחלו לי הרבה בהצלחה,

תרומה שלכם ממש תעזור, ולא רק בתחרות..

גיליתי שעידוד מן החברה שסובבת אותנו הוא אחד הדברים שהכי מדרבנים אותנו להמשיך הלאה.

ובהקשר לזה, משל הצפרדעים:

ליד הביצה הגדולה,

מושבת צפרדעים ישנה,

וליד המושבה,

בור עמוק פעור באדמה.

וראו איזה מזל דל,

זוג צפרדעים לבור נפל.

ניתרו וניתרו שני צפרדעים,

להגיע אל פני הקרקע הם נחושים.

מיד סביב הבור ההמון התאסף,

יצליחו? יפסידו? הימורים על מיטב הכסף.

לאחר דקות ארוכות התחילה המושבה להשתעמם,

ומיד מיהרו להתלהם:

"אפסים!"

"אתם לא תצאו מן הבור בחיים!" "אין סיכוי לזוג צפרדעים,

מול בור כה גדול ממדים!"

זמן מועט אח"כ צפרדע באה על משכבה,

כנראה, אפס כוחה.

ואילו צפרדע המשיכה לקפוץ,לנתר,

כאילו נחושה היתה שלא לוותר.

קריאות ה"בוז"התגברו עוד יותר,

האם הצפרדע לא תוותר?

ואז ברגע האחרון,

הצליחה לנתר ניתור ניצחון.

אל מחוץ לבור הצליחה לצאת,

ואז התברר כי אותה הצפרדע הייתה חירשת.

בשפת הסימנים לבני המושבה הסבירה,

שהקריאה שלהם את נשימתה הסדירה,

ונתנה לה כוח להמשיך קדימה.

בטוחה הייתה שרצו לעזור,

ומקריאותיהם שאבה כוח כדי לצאת מהבור.

אם היא רק הייתה יודעת, את מה שידעה צפרדע..

ממזמן הסיפור היה מוכתם בעוד דם צפרדעים מבעבע.

*עריכה: המשל נכתב בחרוזים ע"י פשוט אני. 

בתקווה שנדע להיות חברה אוהדת.

הודעה חשובה! הלכה לאיבוד נפש דאבה שלא מוצאת מנוחה לעצמה,

אפילו בתחומי גופה הגשמי הפרטי,

תיאור: חסרת צורה או גוף, עם הבעת ייאוש קלה על פניה,

ללא צבע או או חיים.

נראתה לאחרונה: שוטטה בין בתי חברות, לבין בלוגים שונים ומשונים, לא נשארה במקום אחד כבר הרבה זמן...

נטשה את גופה לטובת מקום רוחני טוב יותר.

המוצא הישר מתבקש להודיע לנפש במהירות האפשרית שהגוף מבקש אותה לנחות על קרקע המציאות חזרה.

בתודה מראש, ידיי הגוף, חסר הנפש...

מלך מלכי המלכים,הקב"ה,אדון עולם,תודה.

תודה שאני עומד/ת כאן לפניך ומודה לך.

וכל מה שאומר יהיה כאין וכאפס לעומת כמה שאני באמת צריך/ה להודות לך.

הרי על הכל אני צריך/ה להודות לך. כי הכל ממך, הכל נתת לי בחן, בחסד וברחמים.

תודה על רוב רבי רבבות פעמים שעזרת לי, תמכת בי, הושעת אותי, הצלת אותי, שימחת אותי, ריפאת אותי, שמרת עלי, עודדת אותי.

תודה שאתה תמיד איתי.

תודה שאתה נותן לי כח לעשות מצוות, כח לעשות מעשים טובים, כח להתפלל.

תודה על כל הפעמים שעזרת לי ולא ידעתי להגיד תודה.

תודה על כל החסדים שאתה עושה עימי, בכל רגע ורגע.

תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושם/ת.

ותודה לך מלך מלכי המלכים, גם על כל הדברים שאין לי,

תודה שקשה לי לפעמים,

תודה שקצת עצוב לי לפעמים,כי הכל לטובתי,ואפילו אם לא תמיד ראיתי שזה לטובתי, עמוק בלב אני יודע שכל מה שמגיע ממך  הוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי, בהשגחה פרטית מדויקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות.

תודה שלפעמים קשה לי, כי רק כך אני יודע להעריך את הטוב.

רק אחרי שנמצאים בחושך, אפשר להעריך את האור.

תודה על החיים הנפלאים שנתת לי.

תודה על כל דבר הכי קטן שיש לי, כי את הכל אתה   נתת לי, ולא אף אחד אחר.

תודה שאתה שומע את התפילות שלי.

בורא עולם, אני מבקש/ת סליחה ממעמקי לבי, אם היו פעמים שלא הערכתי את מה שנתת לי ובמקום לומר תודה רק התלוננתי.

אני עפר ואפר ואתה כל העולם. אנא אל תרחק ממני לעולם .

נ"ב: בזמן האחרון אני מביאה הרבה קטעים מהמייל אה?