היי כולם,
מה אומר לכם? אז כתבתי איזה פוסט על היום הראשון של החופש ובלה בלה....
אבל בתכלס...היום, אחרי המסיבת סיום שהייתה בחמישי, כל הסיום הזה מ'זה מפחיד.
כן כן...זה בטח נשמע ממש מטופש.
הרי בכל זאת סיימתי תיכון, נגמרו הלימודים, השגעונות,הבגרויות....
אבל זה עצוב...כי גם נגמרו כל השעות היפות עם חברות בהפסקות,
נגמרו כל הכיופים שיש בתיכון...באולפנית שלי גם נגמרו לי כל השבתות אולפנית, הפעילויות החברתיות, המדריכות, הכל נגמר....הלך קאפוט....וזה עושה לי רע.
כי העולם הגדול באמת גדול ומפחיד...אין כבר מסגרת, ואין מורות שאומנם מתקרצצות, אבל תמיד שם בשבילך בשעות קשות, אין חופש גדול, אין כלום...
יש רק את עצמך, ואת היכולות שלך ואת ההחלטות שלך....
ואת היחידה שיכולה לנתב לעצמך את החיים.....ואת גם יכולה ללכת לאיבוד...
הכל אבל ה-כ-ל תלוי ר-ק בך!
ונכון שתמיד אמרו לנו את זה "אין הדבר תלוי אלא בי"
תמיד ציטטו לנו את המשפט הזה בשעות מדריכה...
אבל עכשיו זה באמת קורה...זה באמת ככה...
אין עוד חממה, אין עוד ביצפר, מנהל, וצוות חינוכי שמוכן לעזור לך כדי שתתקדמי ותצליחי,
אין עוד חברות צמודות שרואים אותן כל יום והקשר שם פשוט בגלל ש...
אם כבר לומדים ביחד- אז גם יוצרים חברה ביחד...
ואם מדברים על הכיתה שלי, אז מקבלים אחת את השניה, דואגים אחת לשניה,
צוחקים ביחד, נהנים ביחד, בלי הבדלים, בלי מעמדות, קבוצות, או ריבים סתם על מותגים או קשקושים אחרים....
אצלנו דברים כאלה לא היו, התמזל מזלי שהייתי בכיתה כזאת, בחברה כזאת, באוירה כזאת, באולפנית הזאת.....
איזה עצוב שכל זה נגמר.
ומצד שני, מתחילה עכשיו תקופה חדשה-
תקופה של עצמאות, של חופש פעולה, של עשייה, של תרומה לעם ולקהילה,
של מחשבה גם על הכלל ולא רק על עצמי, של התפתחות אישית, של צמיחה,של התחדשות, של גילוי עצמי, של כוחות מחודשים, של צבירת כוחות, ידע ויכולות לעתיד......
הלוואי שכל זה יתממש, ושעם כל העצב שבדבר,
הסוף יהיה התחלה של תקופה מרתקת, חדשה ומאתגרת.
המשימה-לחיות!!
ובנימה אופטימית זאת-לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט אני.
