איזה קטע מצחיק, אני יושבת במדרשה, סוף היום וכותבת לכם פוסט.. אני לא מאמינה שזה קורה..

אבל זה מצויין... אולי זה יעזור לי להצליח להעביר אליכם את כל התחושות שלי במקום הזה.

אני פשוט מברכת ומודה לאלוקים על כך שהוא גלגל אותי לכאן.. ממש ככה..

לעבוד במדרשה הזאת, במרכז להעמקת היהדות הזה.. זה פשוט תענוג.. הכל פה כ"כ משפחתי וחם..

היום עשינו הרמת כוסית עם המנהלים..כוסית תירוש.. והם רק שיבחו אותנו, והודו על העבודה הרבה והטובה שעשינו בשבועיים האלו...

עברו רק שבועיים, וזה כבר בית שלישי, קודם הבית, אח"כ האולפנית, ואח"כ- המדרשה. 

איך זה יכול להיות שאלוקים בירך אותי ונתן לי להגיע למקומות כאלה טובים...פשוט בתים..

עם חום, אהבה, יחס טוב, ובעיקר... המון המון ספייס.

הייחוד של המקום הזה, זה שהם נתונים לך את האפשרות לבטא את עצמך..למצוא את עצמך בכל מערך ושיעור שאת מעבירה... למצוא את המקום שאליו את מתחברת.. את הסיפור שאת תספרי מכל הלב, את הפינה שלך בכל העברה שאת מבצעת...שום דבר הוא לא אוטומטי... הכל עובר תחת היידים שלך..ואת יכולה להחליט אם זה מתאים לך, או שאת משנה.. אם זה מתאים לכיתה...או שאת מגוונת.. וזה נשמע אולי " אבל ככה זה בכל מקום לא?!?" אז תדעו שלא..שממש ממש לא.. זה ממש משו שמייחד את המדרשה שלי...

ואני כ"כ מאושרת כאן..

הבנות שאיתי, מתאימות לי אחת אחת... זה פשוט מדהים..איך הם התאימו בינינו..אנחנו כ"כ שונות אחת מהשניה, ומצד שני יש בנו כ"כ הרבה מן המשותף... טוב לי.. ב"ה, בלי עין הרע טוב לי.

בימים האלה כשאני מעבירה שיעורים על יום כיפור, ועל סליחה, אני חושבת לעצמי במי פגעתי... ומה אני צריכה לתקן.. אבל אם יש משו אחד שאני יכולה לומר שעשיתי טוב השנה, זה העובדה שעיכלתי, שהסקתי מסקנות, והצלחתי ללמוד ממה שעבר עליי... ולא בכל שנה הצלחתי לעשות זאת...

ואם יש משו, שהוא בכלל לא קשור לחברה ולמעשים שלי.. אבל הוא פשוט עשה לי טוב...

זה החזרה לבלוג הזה...

אין לי כ"כ תגובות (אהם אהם..) כמו שאתם בטח יודעים, אבל תדעו לכם קוראים שלי,

שיש לכם המון משמעות בעיני.. אתם האוזן הקשבת שלי...ובמקרה זה..העין הרואה שלי..

תודה על שאתם כאן.

בתקופה הממש קצרה יחסית הזאת..בסה"כ שבועיים של השירות, כמות הנכנסים עלתה למספרים גבוהים ממש... התפלאתי כשראיתי את המספר.. רק חבל שאתם לא כותבים לי משו..שאני אדע שהייתם כאן.

בין אם אתם קבועים ובין אם לא... תודה שאתם כאן... כי בשבילי.. אתם חברים.

זה הפוסט ההכי אמיתי וזורם שכתבתי אי פעם... והוא גם לקח לי בדיוק רבע שעה.. הפוסט הכי מהיר שלי, תמיד זה לוקח משו כמו שעה עד שזה יוצא נורמלי...

אני ממש צריכה לעוף, אז אם יש טעויות כתיב תסלחו לי..

גמר חתימה טובה בנתיים..

ו..אני הייתי כאן.

שבוע.

ש-ב-ו-ע (!!!!) שלם אני כבר בת שירות.

מי היה מאמין??? איך אלוקים גלגל אותי עד למקום השרות שלי,

רק הוא יודע, אבל מה שאני יודעת,

זה שהוא לא יכל לגלגל אותי למקום טוב יותר.

אני כ"כ אוהבת את מקום העבודה שלי, המקום עצמו מהמם ומסודר וכייף לשהות בו,

הבנות שאיתי למרות שכולנו שונות ממש אחת מה שניה ממש טובות ואנחנו מסתדרות טוב,

וגם בדירה לא רע בכלל (למרות שיש בלאגן רציני ויש לנו בקושי זמן לסדר) ובעיקר טוב לי בעבודה עצמה.

אני ממש אוהבת ללמד את הילדים המקסימים האלה, היה לי כ"כ כיף להיות עם כיתות א' שלי!!!

מורה אחת אפילו התקשרה לומר שהילדים לא יכלו להפסיק לדבר על השיעור(!!!),

זה כזה תענוג לראות שכל ההשקעה משתלמת בסופו של דבר..

חבל לי שבכיתה ה' המורה הייתה כ"כ קשוחה שהילדים לא העזו לדבר...

אני לא בטוחה שהשיעור נגע להם... נשתדל שבעתיד יהיה יותר מגניב.

בקיצור, אני כבר שבוע בשרות הלאומי ולמרות כל העבודה הקשה אני נהנית מכל רגע.

אני אוהבת לחשוב על העברת השיעורים לתיכונים הדתיים.

מעניין אם אני אצליח לעשות עבודה טובה,

מעניין אם בנות בגילאי 13-15 בכלל ירצו להקשיב לי, אם אני בכלל אצליח לעניין אותן, בכלל אצליח לגעת בהן...

התשובות בשבוע הבא...

הלוואי!

שבת שלום!