עומקים

הערה חשובה: לא מדובר על מריה הנוצרית

סיפור זה נכתב כבר מזמן במספר מקורות החולקים על דעתם אחד של השני

כמו כן הבחורה הקרואה כאן מראינה אינה מריה אף היא ואני מתחילה מבקשתי לעשות הבחנה בניהם

המריה שאני הכרתי הייתה בחורה, חייכנית, רזה גמישה, אופטימית, חיכנית ועולה מרוסיה

מאלו שאומרים "ניצחנו את הקומוניזם,אז כבר שום דבר לא גדול עלינו"

היא תמיד אמרה לי לשמור על חיוך ושמשם הכול יהיה כבר בסדר

היא הייתה קרן שמש מהרבה בחינות ולמרות שלא הכרתי אותה יותר מדי

שמחתי מאוד שהיא אחת מהשותפות שלי השנה.

כל זה היה נכון עד לפני חודשיים כאשר ללא אזהרה

הבחורה פשוט נעלמה לה, הכלים שלה עודם היו במקרר

חלק מהפרטים שלה עוד היו בחדר ואיש מהשותפים לא הצליח לדבר איתה בטלפון

שבועות חלפו והיא לא הגיעה, במעונות סרבו לומר לנו מה קרה ורק אמרו שהכול בסדר

אף לא אחת מאיתנו האמינה להם, אם הכול כל כך בסדר למה לא אומרים לנו מה העניין?

באותה תקופה סבתא שלי סיפרה כי נעשה בלאגן ברוסיה והמשטרה החשאית העלימה הרבה

בדמיונה של סבתי הקגב כבש את דיקנט האוניברסיטה באיומים ולי לא היה כל הוכחה שהיא טועה.

הסיבה העיקרית שחשדתי שמשהו לא בסדר היה העבודה שהיא נעלמה לפני תקופת המבחנים

אני פחדתי שאולי משהו קרה להוריה והיא נאלצה לחזור לרוסיה.דימיתי אותה אל מול אביה החולה חמושה בשרשרת זהב ועליה מגן דויד מחזיקה את ידו. אבל השתדלתי להפריך פחדים אלו כיודע לכל קוראי הבלוג שלי היו לי מחשבות טורדניות משלי. ידעתי שיש לה חבר בארץ ושכנעתי את עצמי כי היא עברה לגור איתו בדמיוני ראיתי את חיוכה המקסים מתפשט ליד בחור אוהב בדירה קטנה וקיוויתי בכל מאודי כי זו האמת, אבל חוסר הידיעה הציקה לי.

ניסתי בכל מאודי להיזכר בשיחה האחרונה שלי איתה בטוחה שאיפשהו שם חבויה האמת.

השיחה האחרונה שלי הייתה באמצע דצמבר בערך

אני הייתי בבלבול גמור אחרי היום חזרות עם מראינה לשיעור

הרגשתי מגושמת שמנה והייתי עייפה מיותר מידי בדיקות בריאות

מריה יותר הקשיבה מאשר דיברה, אבל התנהלה ברוסית

אפילו הרוסית העילגת שלי שמחה אותה, רק אז הבנתי שהיא לא מדברת הרבה. למרות זאת היא סיפרה לי על החברה שלה

והציעה לעזור לי עם האוכל היא טענה שיש לה דיאטה קצת קשה אבל אחרי כמה זמן, אני אראה שזה ישפר אצלי את זה וברגע שיהיו תוצאות אני ארצה אפילו יותר.באותו רגע אני פשוט הייתי על סף בכי ואמרתי לה שנמאס לי שיש לי בעיות רפואיות,נפשיות ואין לי כוח לכלום כרגע.היא אמרה שאם אני צריכה טיפול אני לא צריכה להתבייש בזה היא אמרה שאפילו חברה שלה הייתה באשפוז

והכול היה איתה בסדר בסוף .העיקר היא אמרה כהרגלה "תחייכי ומשם הכול יהיה בסדר"

ובאותו רגע אני באמת חייכתי.

המסתורין שנעטה מאחורי הפרשייה הוסט כבר לפני שבוע אבל לי זה נאמר רק היום 

לבסוף על ידי חקירה מתמשכת ומעט לפני כניסתה של שותפה חדשה לדירה דווח לשותפה עקשנית גם היא תלמידת חו"ל.מה העלה בגורל מריה,הסיבה העיקרית שהסכימו לומר כנראה היה הרצון שיפנו את הדירה לפני כניסת השותפה החדשה שלנו. מריה שהייתה לבד רק עם חבר אחד הרעיבה את עצמה, הבחורה שאני הכרתי כאחד האנשים האופטימיים ביותר חטפה התמוטטות עצבים ונכנסה לאשפוז כשתסיים את תקופת ההחלה היא תשלח בצער רב לרוסיה, אבל שם לפחות יהיו לה קרובי משפחה ולא תהיה לבד. אני אישית חזרתי תמיד מאוחר אבל אחת השותפות כן הבחינה שהיא אוכלת מעט מאוד כשנשאלה על ידיה מדוע היא אוכלת מעט ענתה "בנים לא אוהבים בנות מלאות" אלא שמריה לא הייתה מלאה כלל היא הייתה רזה ויפה בחורה עם שיער שחור ארוך וחלק כמו בפרסומת. כשהיא אמרה את התשובה הזו עם חצי חיוך ועגבנייה ביד כנראה היה קשה לקחת אותה ברצינות.

אחרי ששמעתי את התשובה הזו הנחתי שהחבר שלה כנראה דרדר אותה לזה.באיחור זה הבנתי שהיא החברה שעברה אשפוז לפני.

הרבה זמן התבלטתי האם הייתי צריכה להקשיב לה לגבי הדיאטה או לא

כיום הסתבר לי שהדיאטה שלה לא הייתה רק מרק העוף שהיא ניסתה לדבר איתי עליו היא הייתה מודדת את עצמה כל יום.ביום שבו הרזתה 300 גרם היא הייתה מרשה לעצמה לאכול עד 300 גרם.

תוהה האם היא תישאר או לא "אם היא הייתה אומרת לך את הדיאטה בטח כבר היית מבינה"

ואולי כן הייתי מבינה אולי כן הייתי יכולה לעזור לה? מצד שני אני מכירה את עצמי בגיל שתיים עשרה כמעט נפלתי לאנורקסיה, אני שכל כך קשה לי להחזיק דיאטה מסודרת אבל לא לאכול כלום זה קיצוני אבל קל יותר משמירה מאוזנת. מה הסיכוי שלא הייתי נופלת איתה ביחד.ההורים של השותפה השנייה ששמה לב שמריה לא אוכלת נשאלה על ידי חברים למה לא עשית כלום והיא שאלה אותי "מה את יכולה לעשות עם בחורה שגרה לבד בארץ ואת בקושי מכירה כמה היא באמת תסמוך עלייך?" וזה לצערי היה נכון

אני רוצה לסכם את מחשבותיי בסיפור על מחקר שנעשה בארץ לפני כמה ימים. במחקר זה גילו כי ילדות רבות

ראות באנורקסיה דרך להצליח בחברה, אנחנו יכולים להאשים אותם בהרבה דברים חוסר אחריות,טיפשות ותמימות אבל הנחה למעשה חברה שבכל יום המוסר הנעלה שלה הם בתוכניות דיאטה בכל פינה, מלחמת החורמה שמכריזה הרופאה על השמנה (למרות שהשמנה קיצונית סטטית פחות מסוכנות מהרזייה קיצונית) פרסומות בכל פינת רחוב מתארים לנו נשים בלתי אפשריות כמודלים לחיקוי.בעידן שהוא טכנולוגי ומהיר קשה לנו עם תוצאות לא מידיות אנשים שמים יותר דגש על המטרה ופחות על האמצעי

בשעה שצריך להיות הרבה פחות חשוב האם אדם שמן או רזה אלא האם אדם חיי בריא או לא. אבל שוב בחברה של ימנו התוצאה נתפסה לפני המעשה ולכן אנורקסיה הפכה למכה הקשה ביותר של המערב בשנים האחרונות.

עדיין בלתי נתפס בעיני כיצד אחת האנשים החיובית והשמחות שראיתי הייתה עמוק בפנים מכסה את כל המראות בחדרה בפלסטיק שקוף ושונאת את עצמה בלילות. אנשים יקרים תזהירו את אוהביכם לא רק האנשים שנראים עצובים עלולים להיות אלו עם המצקות בפנים אלא ואולי בעיקר אלו הלובשים מסכה של חיוך האנשים האכפתיים יותר והרגישם , תשימו לב. בזמן האחרון פחדתי הרבה שמצבי הנפשי יהרוס לי את התואר כל מה שהיה חסר למריה לסיום התואר הוא חודשיים וסיום המבחנים.  

אני עד עכשיו תוהה לו הייתי יודעת האם הייתי יכולה לעשות משהו. והמסקנה שלי שלו הייתי שמה לב לכל הפחות הייתי יכולה לנסות.אני תוהה על זה עכשיו ואני קרוב לודאי אחשוב על זה הרבה אחר כך.

תהיו אנשים טובים

שלכם לילי